נטשה שטרן - סיפור עלייה מוצלח

נטשה שטרן, בת 21, נולדה בטורונטו והקשר לישראל קינן בה כבר מגיל צעיר. היא ספגה חינוך יהודי ואהבה לארץ ישראל בבית הספר היסודי על שם "ליאו בק" ובבית התיכון צ'אט בקמפוס הדרומי. לפני כשנתיים עשתה עלייה, התגייסה לצה"ל וזכתה ביום העצמאות לפרס כמצטיינת הרמטכ"ל בטקס שנערך בבית הנשיא בירושלים.

בשיחה עם 'שלום טורונטו' מספרת נטשה על מניעיה לעלות לישראל וניכר כי שלמה עם ההחלטה ומרגישה מאושרת בארץ החדשה. היא מדברת עברית שוטפת, מתובלת במבטא קנדי ושזורה במילים באנגלית וגם בסלנג הישראלי העכשווי ובמילים הלקוחות מהשפה הצבאית. את עצמה היא מגדירה כ"מורעלת" על צה"ל והמדינה. רוח רעננה של ציונות שקשה לשמוע מצעירים ישראלים בני גילה.

העלייה של נטשה לישראל מבחינתה היא מעין סגירת מעגל היסטורי. סבתה רצתה להגיע לישראל לאחר השואה, אך הנסיבות הביאו אותה בסופו של דבר לקנדה. הוריה נולדו בטורונטו וכשהייתה בגיל 10 חזרו בתשובה. המפגש עם הדת והחיבור בין תורת ישראל לעם ישראל הקסים אותה. היא החליטה לטעום קצת מישראל במסגרת לימודים למשך שנה באוניברסיטה ישראלית, ובסוף השנה היא נכבשה סופית בקסמיה של ישראל. את תוכניותיה המקוריות ללמוד תיאטרון בניו יורק היא זנחה והחליטה להקדיש עצמה לתחילת החיים במדינה עימה היא כה מזדהה, אוהבת ומוכנה לתרום למען ביטחונה. "היהודים צריכים להיות בישראל. כל אחד צריך לתרום למען ישראל הזקוקה לצבא חזק ולאנשים. בניית המדינה אינה דבר המובן מאליו", היא אומרת בלהט הציוני שלה.

אומרת, מתחייבת ומקיימת. נטשה התגייסה לצה"ל והיא משמשת כיום משק"ית הוראה המרביצה ציונות בחיילים עולים במהלך פרק הטירונות שלהם. במקביל היא אחראית על תנאי השירות לחיילים (ת"ש) ומשמשת מפקדת לטירונים. היא מסורה לתפקידה הצבאי ורואה בו שליחות. ואולם, כאשר שאלתי אותה על שום מה זכתה לפרס ההצטיינות, חשתי מבוכה בקולה והיא ענתה בצניעות שאין היא יודעת, ובסך הכול היא עושה את התפקיד המוטל עליה כפי שצריך לעשות ואין היא מרגישה מיוחדת או שונה משאר החיילים ה"נותנים את הדם" למען הצבא.

ההבדלים במנטאליות הישראלית והקנדית לא הרתיעו את נטשה. נהפוך הוא. דווקא בישראל היא חשה כדג השוחה במים מוכרים וצלולים. "אני מתחברת למנטאליות הישראלית. אני מדברת 'דוגרי' ואומרת כל מה שאני חושבת. אני אוהבת בישראל את האכפתיות, הגישה הישירה והאווירה המשפחתית", היא אומרת ומפליגה בסיפורים על הכנסת האורחים החמימה והנדיבה של הישראלים, שאינה קיימת באותה עוצמה בחיים בקהילה היהודית בטורונטו. שם, היא מסבירה, האנשים קרים יותר.

והיא לא היחידה. במחזור שלה ובקודמים בצ'אט יש נוספים שעלו לישראל. אחד מהם לחם במלחמת לבנון השנייה ואחרת מדריכת חי"ר. על פי הניסיון המוצלח שלה היא ממליצה לאחרים ללכת בדרכה ולעלות לישראל. בימים אלה היא מתכוננת לקראת מבחני הקצונה שתחייב אותה לחתום על תקופת שירות נוספת עד פברואר 2010. לאחר מכן, היא מתכננת ללמוד פסיכולוגיה והיסטוריה ולהמשיך לתרום למען המדינה.