עתירה לעליון: לאפשר עיון בתיקי חקירה

אברהם פריד, המוכר בכינוי "פריצי", עתר לבית המשפט העליון (יום ד', 4.12.02), יחד עם האגודה לזכויות האזרח, בדרישה לחייב את הפרקליטות ואת משטרת ישראל, לאפשר לו לעיין בתיק חקירה שנוהל נגדו ואשר נסגר מחוסר ראיות.

את פריד מייצגים עורכי הדין גדעון קורן ואורי שוורץ, ממשרד עורכי הדין בן-צבי קורן.

פריד משמש מזה שנים ארוכות יו"ר עמותת "במות". ב-1997 פתחה נגדו משטרת ישראל (מחוז ירושלים) בחקירה, אשר הסתיימה רק בחודש ספטמבר 2001. המדינה מסרבת לאפשר לפריד לעיין בחומר החקירה, בהסתמך על הנחיות פרקליטת המדינה. הנחיות אלו, טוען העותר, אינן עומדות בכללי המשפט המנהלי התקין.

לחילופין, טוענים העותרים, יישום המלצות פרקליטת המדינה, הקובעות כי אין לאפשר עיון בתיק חקירה שנסגר, גם לנשוא החקירה, נובעים מאינטרס של פרקליטות המדינה. יתר-על-כן, מדובר בפגיעה בזכות לשם טוב של העותר, זכות העיון שלו ויכולתו לערער על עילת סגירת התיק.

נושא החקירה הינו תלונה שהוגשה למשטרה על-ידי יוסי שטרית. לטענת פריד, הוא אינו מכיר את שטרית, ומעולם לא היה ביניהם קשר. על-פי התלונה, שכר פריד בלשים, באמצעות כספי תמיכה שקיבלה עמותת "במות", שבראשה עומד פריד, על-מנת שיעקבו ויבלשו אחרי מספר עובדים בכירים במשרד החינוך. התלונה הובילה לפתיחת החקירה נגד פריד.

לדברי פריד, התלונה הוגשה כנקמה על פעילותו של פריד, שגרמה לחשיפת מספר פרשות, בהן מימון עמותת "קמרה אובסקורה" בסיועו של חבר הכנסת לשעבר דדי צוקר, העברה בלתי חוקית של כספי מדינה לתנועת "נוער מרצ", ופרשות אחרות. פריד עומד על כך כי מעולם לא שכר חוקרים פרטיים לבצע את הפעילות נשוא החקירה.

פריד זומן לחקירה ב-1997, ולאחר מכן הועברה המלצה לסגור את התיק לפרקליטות המדינה. מאוחר יותר, באותה שנה, זומן פריד למשטרה לשם השלמת תיק החקירה, וב-98' נחקר פעם שלישית. למרות זאת לא נסגר התיק, ופריד לא הצליח לקבל אישור לעיין בתיק. במרס 2001 הופתע לקבל זימון נוסף לחקירה. עקב כך התלונן פריד במכתב אל היועץ המשפטי לממשלה, בטענה כי מדובר בניהול בלתי סביר של החקירה.

למרות שהמתין מספר חודשים, לא קיבל פריד מענה. לאחר שפנה שוב, נאמר לו כי התיק הושב למשטרה לצורך ביצוע השלמה רביעית. רק אחרי מספר פניות נוספות נענה כי הוחלט לסגור את התיק.

בעקבות מסכת ייסורים זו החליט פריד לפנות למשטרה, בבקשה שתאפשר לו לעיין בתיק החקירה. בקשתו נדחתה, ונאמר לו כי אין בכוונת המשטרה לאפשר לו לעיין בתיק, שכן כאשר מדובר בתיק שנסגר מחוסר ראיות, אין העותר זכאי לעיין בו.

גם פנייתו של פריד לפרקליטות, נדחתה, במכתב קצר ולקוני שאינו מתייחס לסוגיות שהעלה. ביום 21.3.02 נענה פריד במכתב מאת עוזרת ראשית לפרקליטת המדינה, בת-אור כהנוביץ', כי בקשתו נדחית, בהתבסס על הצרכים של שמירת יכולת פעולת המשטרה ותפקודה התקין, הבטחת אמון הציבור במשטרה, וחשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר. למכתב לא נלווה פירוט של האופן בו עשוי חשיפת החומר לפגוע בדברים אלו.

העתירה מתבססת על סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, אשר מעניק לנאשמים זכות עיון בחומר החקירה שנאסף נגדם. אין בחקיקה הסדר המתייחס לזכות של חשוד שמוחלט לא להגיש נגדו כתב אישום.

הנחיות פרקליטת המדינה המתייחסות לנושא קובעות, כי על המשטרה והתביעה להפעיל שיקול דעת בעניין בתום לב, בהגינות, בשיוויוניות ובסבירות. כמו כן נדרש איזון בין זכות העיון של העותר לאינטרסים הלגיטימיים האחרים.

האינטרסים שיש לשקול, על-פי ההנחיות, הם: קיום אינטרס לגיטימי של מבקש העיון, שימרה על תפקוד תקין של המשטרה והתביעה, הבטחת אמון הציבור במשטרה, חשש מפני שימוש בלתי ראוי בחומר, מניעת פגיעה בפרטיות ומניעת שימוש לרעה בהליכי חקירה.

פריד טוען כי החקירה גרמה לו נזקים כבדים - שכן החקירה והתלונה העיבו על התנהלותו, ופגעו בשמו הטוב. תיקון הפגיעה הזו הוא תכלית ההליך לחשיפות החומר, על-פי כתב העתירה. נזק נוסף שנגרם לו הוא העובדה כי נאלץ לרשום כי קיים נגדו הליך פתוח במשטרת ישראל בכל מקום בו נתבקש להציג קורות חיים או למלא טפסים אישיים.

בהתבסס על העובדה כי זכות העיון הוכרה כזכות יסוד, טוען פריד כי הרשות היא זו שצריכה לנמק מדוע היא מסרבת לאפשר את העיון, ולא העותר צריך לנמק מדוע הוא מעוניין לעיין בחומר.