חוק סושידו

אם חוק מרפי טוען שכל מה שיכול להשתבש, אכן ישתבש, יש לי כלל חדש ואני קוראת לו מהיום: "חוק סושידו", שאומר את אותו הדבר רק בדיוק ההיפך - כל מה שיכול להפתיע, אכן מפתיע. התנאי להגשמת החוק: אל תצפה לדבר. כל הפילוסופיה בשקל הזו מתבססת על ערב מאוד לא צפוי שעבר עליי בשבוע האחרון. לא היה בו דבר שגרם לי לחשוב שהוא ייראה שונה מהיום שקדם לו. השמש טפטפה באותה הטמפרטורה, הפקק של הבוקר הציק בדיוק כמו תמיד, הרמזור האדום בכניסה לתל אביב נעצר על כתום כבר חמש דקות והנהג מימיני דבק במנהג הידוע שלו שאומר שככל שתחטט עמוק יותר, כך תגעיל יותר וכן, גם הרעב בשעת הערביים בא לי בדיוק כמו תמיד: במידה רבה, במינונים גבוהים ועם מצפון של סוס. החלטתי שאם כבר, שיהיה סושי, ולא מטוגן.

הזעקתי למשימה את אחי, שידוע כחובב רולים ואצות, לא לפני שעשיתי סיבוב בתל אביב ושוב, באקט לא צפוי, גיהצתי 350 שקלים חדשים מכיסי על שמלה שוודאי שווה מחצית מהסכום. אין חדש תחת שמש. מכל מקום, למפגש האיכות עם אחי הגדול (שתמיד נראה צעיר ממני, לעזאזל!), הגעתי מיוסרת וחסרת תיאבון. ולא, לא כי חששתי שלא אכנס לשמלה בעוד יומיים. יותר כי חששתי שלא אוכל להיכנס לבנק בעוד שנתיים.

השעה כבר 20:30, ואני שומרת לאחי מקום חנייה במקום טוב באמצע רוטשילד. אנחנו צועדים בבריזה הנעימה לכיוון סושידו, הממוקמת בסוף הרחוב. במרכז המסעדה, בנוי בר מעוגל אשר מצידו השני, ממתינים אמני הסושי שמגלגלים, ממלאים, מדביקים ומעצבים גרפית את המנה. ואם כבר גרפיקה, המקום מאופיין בקווים מערביים לצד יפניים בשילוב צבעים של הרבה אדום ושחור עם תאורה עמומה וחמימה. אנחנו מחליטים לשבת בשולחן צדדי פנוי כדי להישאב לשיחה עמוקה יותר, שכן ארוחה משפחתית בוויקנד לא מספיקה כהוא זה.

כדי לפתוח את הדיאלוג באווירה איכותית, אנחנו מורידים סאקה חם וטעים לצד אדממה מלוח ודיאטתי (14 שקל) ומביטים בתפריט. כלומר, בספר. מדובר באחד התפריטים הארוכים והמגוונים ביותר שראיתי בחיי. אנחנו קצת הולכים לאיבוד. טוב, הרבה מאוד. למזלנו, אנחנו זוכים לעזרה ממנהל המסעדה. במבטא דרום אמריקני מתגלגל ושובה לב, הוא מציע לנו צמד מנות פתיחה - סלט סקאלופ (נתחי סקאלופ מוקפצים עם גזר, אספרגוס, בצל וכרוב - 45 שקל) וסשימי של טונה צרובה, מעוטר ברצועות קלמארי (60 שקל).

מנת הסלט מגיעה בנייר כסף ומוגשת כמתנה. כל כך שמחתי על המחווה, שפתחתי אותה באכזריות. טיפ מס' 1: היזהרו בפתיחת נייר הכסף פן כל רוטב הסלט ייזל לצלחת; מס' 2: אם זה קורה, אל תיבהלו; מס' 3: הזמינו את המנה הזאת ומהר! מדובר במנה משובחת עם תיבול נפלא ומלוח במידה. מנת הטונה הצרובה לא ירדה מרמתה של המנה הקודמת. גם טונה, גם צרובה וגם אחי הסכים. אז הנה לכם. מכל מקום, אחרי שסמכנו על הטעם האישי של הממליץ, הפקדנו את קיבתנו בידי בחירותיו העתידיות. זה, לקח את הפיקדון בשתי ידיים והזמין לנו קומבינציה משובחת. בין היתר, היא כללה ספייסי טונה, ווסאביקו רול (ביצי שרימפס עם נגיעה של ווסאבי ירוק וסלמון ואבוקדו), פלייניג איל (צלופח, סלמון סקין, מלפפון ורוטב טריאקי - 46 שקל), דרגון רול (שישייה של קראב סטיק ומלפפון במיונז עטוף בצלופח, שרימפס, טונה, קלמארי וסלמון). שמעו, תחילה היה זה מעדן לעיניים. אבל את זה אפשר להגיד כמעט על כל מנת סושי. אז מה החוכמה, אתם שואלים? ובכן, האיכות, הטריות, הצבעים, הטעמים. מודה אני כאן שהספייסי טונה היה מעט ספייסי עבורי, אך אין לרחם עליי. אכלתי יפה מאוד את כל השאר. כמו כן, מוכרחה אני לציין כי מנת הדרגון רול הייתה המשובחת מבין כולן. והאמינו לי, התחרות הייתה צמודה.

אחרי שלושה סיבובים נוספים של סאקה ושיחה מאוד לא צפויה ומהנה עם הממליץ הצמוד שלנו, הוא מחליט שהערב עוד לא נגמר ומבקש אותנו לטעום ממנת הבננה המטוגנת. אנחנו כבר מתקרבים לשעה שבה מחליפים תאריך ומתלבטים בקול רם אם מותר לנו. הוא מחליט שמותר. ולא רק שהוא מביא לנו שתי בננות עסיסיות ומטוגנות להפליא, הוא מוסיף כדור גלידה. אחרי הכול, הוא לא זה שיצטרך להוריד את האקסטרות בחדר כושר. מה אפשר לומר על בננה, ועוד מטוגנת? המון דברים! טעים, מטורף, נפלא, אני מתחילה לשמוע את התזמורת הפילהרמונית ונדמה לי שנחתי בגן עדן בו יש רק בננות - ולא, זאת לא מטאפורה לדבר - וגלידות מתוקות.

לבסוף, אני שואלת את הממליץ האמין שהפך לחבר החדש שלי ושל אחי, למה "סושידו"? הוא מסביר לנו שמשמעות המילה "דו" היא דרך או תורה. אני חושבת לעצמי שאם הערב הזה מסכם את תורת הסושי, אני מאמינה שיש אלוהים ואני חוזרת בתשובה. שביס רול, מישהו?