"העובדים עישנו בשטח המשרד"

תמי חזן תבעה את חברת גולד וורק מיון והשמה בע"מ (נתבעת 1) ואת מגי אילוז (נתבעת 2) בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בסכום של 10,000 שקל בגין נזקי עישון. בכתב התביעה טענה חזן, שמקום העבודה לא אכף את החוק האוסר עישון במקומות ציבוריים ובעל כורחה הפכה למעשנת פאסיבית. לדבריה, עובדי המשרד ונתבעת 2 בפרט עישנו בין כותלי המשרד ללא הפרעה בניגוד לחוק. "נתבעת 2 נהגה לעשן במשרד באופן קבוע וסדרתי למרות בקשותי להפסיק וכתוצאה מכך נגרם לי נזק פיזי כמעשנת פאסיבית. נתבעת 1 לא פעלה נגד נתבעת 2 וכנגד עובדים אחרים ולא נקטה באמצעים סבירים על-מנת שלא יעשנו במשרד". חזן הוסיפה שנגרמה לה עוגמת נפש כשהתעמתה עם העובדים שעשינו למורת רוחה. "רציתי לעשות את עבודתי ונאלצתי לבוא בדין ודברים עם הנתבעים ולסבול עשן סיגריות".

בכתב ההגנה טענה נתבעת 1 שפעלה בהתאם לחוק והקצתה את חדרו של המנכ"ל, המרוחק והמופרד מאזור העבודה של העובדים, כמקום עישון. כמו כן שהתביעה קנטרנית ונובעת ממניעים אישיים לאחר שהתובעת הסתכסכה עם העובדים, המנכ"ל ונתבעת 2. "התובעת לא מצאה את מקומה בחברה והתפטרה בחודש נובמבר 2007 לאחר כחצי שנה". נתבעת 2 השיבה שהיא ועובדי המשרד הקפידו שלא לעשן בחדר קבלת קהל, בו ישבה התובעת, כדי לא להפריע לאלה שאינם מעשנים. "מעולם לא עישנתי בחדר עבודה והתובעת נהגה להסתכסך עם העובדים ואיתי באופן מיוחד על לא עוול בכפי". הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה.

בדיון בפני השופטת אנה שניידר, הסבירה התובעת מדוע תבעה את התובעת ולא את העובדים האחרים שעישנו: "כשפניתי אליהם הם השתדלו לא לעשן והיחידה שעישנה בלי חשבון זו התובעת. זה לא נכון שנקבעו הסדרים שהעובדים יעשנו בחדר המנכ"ל". בפסק דין שניתן לפני שבועיים וחצי, בהעדר הצדדים, דחתה השופטת אנה שניידר, את התביעה ללא חיוב בהוצאות. לדברי השופטת שניידר, התובעת לא המציאה תעודה רפואית בדבר הנזק שנגרם וטענה, "שאי אפשר להוכיח דבר כזה". כמו כן שלא סתרה באמצעות ראיה פוזיטיבית שהוקצה חדר עישון. "לאור האמור, לא שוכנעתי שהתובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה".