המשטרה תשלם פיצוי על הריגת נמלט

משטרת ישראל חויבה לפצות את הוריו של חדר בדואן שנהרג מירי שוטר במרדף בשכונת רמות בירושלים לפני תשע שנים. שופטת בית משפט השלום בראשון לציון, ד"ר איריס סורוקר, פסקה (יום ג', 20.5.08) כי מהפיצויים, בסך כ-600,000 שקל, ינוכו 30% בגלל אשם-תורם. המשטרה חויבה לשלם שכר טירחת עו"ד בסך 20% מסכום הפיצויים.

את התביעה הגישו סאלח וחלימה בדואן, באמצעות עו"ד יצחק גרינברג. המשטרה טענה כי לא היה כל פגם בהתנהגות השוטר, שנקט אמצעים סבירים ללכידת בדואן ולהגנה על עצמו. עוד טענה כי יש לראות בהתנהגותו של בדואן הסתכנות מרצון, שעליה אין למשטרה כל אחריות.

הירי היה שיאו של מרדף קשה ומסוכן של השוטרים, אחרי מכונית סובארו, שבה נהגו בדואן, בן 28, וחברו אימן אלשיך, באוקטובר 1999. אזרח הפנה את תשומת לבם של שני השוטרים לנהיגתם החשודה של נוסעי הסובארו. השוטרים הורו לחשודים לעצור לפני מחסום רמות. אבל בדואן וחברו נמלטו דרומה בנסיעה מהירה ופרועה, תוך עקיפת מחסומים, סיכון חיי שוטרים שניסו לעצור אותם והתעלמות מיריות אזהרה באוויר.

בשלב מסוים התנגש הסובארו ברמזור, ושני נוסעיו יצאו ממנו בריצה לכיוון אזור התעשיה בהר חוצבים. לפי עדויות השוטרים, הרים בדואן את ידו באופן שעורר חשד שהוא מחזיק חפץ ומנסה לתקוף אותם. אחד השוטרים ירה אליו שני כדורים, והוא נהרג.

מבדיקת הגופה התברר כי הכדור פגע בגבו של בדואן. השוטר היורה טען תחילה כי ירה כאשר גופו של בדואן פנה אליו, אבל לאחר מכן תיקן את עדותו וטען כי היה בלחץ. עוד התברר כי הירי נעשה מטווח קרוב ביותר, כמטר בלבד, וכי בדואן לא היה חמוש ולא החזיק בשום חפץ. כמו-כן התברר כי השוטר לא הזהיר את בדואן קודם שירה, וגם לא ירה באוויר או לכיוון הרגליים אלא אל פלג גופו העליון של הנמלט. השוטר אף לא הסתפק ביריה אחת אלא ירה פעמיים, בלא שהיה לו הסבר סביר לכך.

שוטר לא פטור מזהירות ואחריות

השופטת סורוקר קבעה בפסק דינה, כי "השוטר היורה חרג באופן בוטה ומובהק ממסגרת ההנחיות לפתיחה באש והשתמש בכלי הנשק שימוש פזיז ובלתי מושכל". השופטת כתבה כי טענתו העיקרית של השוטר הייתה, כי ירה בנמלט משום שחשש לחייו ולפגיעה פיסית בגופו. אבל "מיקומם של שני הקליעים - בגב העליון של בדואן - שולל את האפשרות שהנמלט היה במצב אובייקטיבי של תקיפה. הוא לא עמד בחזית עם פניו כלפי השוטר. הוא גם לא עמד להתנפל על השוטר. השוטר הודה כי המנוח לא נעצר לרגע וכלל לא השלים את הסיבוב לאחור, אלא היה כל העת בתנועת ריצה קדימה". השופטת הוסיפה כי המרחק בין השוטר לנמלט היה קצר ביותר והדעת נותנת כי לו תכנן בדואן לפגוע בשוטר, היה נעצר, מסתובב, ומנצל את הקרבה ביניהם כדי להלום בו.

השופטת הדגישה כי "יש להתחשב בצורך של השוטר לקבל החלטה מהירה, ולהגיב מייד". עם זאת, קבעה כי השוטר לא הועמד במצב של סכנת חיים או פגיעה גופנית, שהצדיקה ירי אל גב הנמלט. "שוטר מקצועי, המאומן להתמודד עם מצבי אלימות, אינו רשאי להעצים תחושת פחד סובייקטיבית, שאין לה גיבוי בנתוני המציאות. שוטרים נדרשים לפעול במהירות במצבי לחץ, ואין הדבר משחררם מחובתם לנהוג בזהירות ובאחריות", כתבה.

בפסק הדין קבעה השופטת כי על-אף כל אלה, בדואן נושא באשם-תורם למותו. האשם נובע מכך שהמשיך להימלט מן המשטרה, תחילה בנהיגה פרועה ברכב ולאחר מכן בריצה, למרות שידע כי השוטרים מבקשים לעוצרו.