התוכנית הגדולה של סלאח: ניתוק ערביי ישראל מהמדינה

שאלת הנאמנות של ערביי ישראל, או בלשון הנהגתם: הפלשתינים בשטחי 1948, עולה שוב על הפרק ביום ציון ה"נכבה", היא האסון (בראייתם) בהקמת מדינת ישראל.

השייח' ראיד סלאח, מנהיג התנועה האיסלאמית בישראל, אומר בעניין זה (15.5.08), כי גם לאחר 60 שנה מאז ה"נכבה" העם הפלשתיני דבק בזכותו בירושלים ובשיבת הפליטים לאדמתם. "זו (השיבה) זכות יציבה ואיש אינו יכול לשנותה או להחליפה", אמר.

השייח' סלאח ציין, כי התנועה האיסלאמית הכינה סידרה תוכניות שתעסוקנה בלימוד ה"נכבה" ובארגון פעילויות עממית בנושא זה, אשר תימשכנה במשך חודשים ושנים. לדבריו, "הממסד הציוני" סבר בטעות, כי ניתן לעקור את הערביות והאיסלאמיות מלב המיעוט הערבי, ואולם המציאות הוכיחה כי "המיעוט הזה איננו עוד מיעוט, אלא הפך לבעל השפעה גדולה ורצף אוכלוסיה גדול הנמשך מהנגב המשולש והגליל, והיום הם 1.3 מיליון נפש והוא עוד צפוי להתרבות... בעוד 7 שנים ישתווה מספר הפלשתינים ב'פנים' למספר היהודים והם מפחדים מתחזיות אלה".

בהתייחסו למצבה של מדינת ישראל בשנת ה-60 אמר סלאח, כי "המפעל הציוני נכשל והוא הולך ומתפרק מדי יום ביומו". לעומת זאת, הביע סלאח אופטימיות באשר לעתיד ערביי ישראל והדגיש, התנועה האיסלאמית פועלת על-מנת להפוך את החברה הערבית בישראל לחברה אוטונומית המספקת את צרכיה בעצמה ואינה נסמכת על המדינה.

בהקשר זה אמר סלאח: "אני אופטימי לגבי עתיד המיעוט הערבי. אנו נישאר על אדמתנו, בבתים שלנו ובמוסדות שלנו. אנו נמשיך לבנות את החברה שלנו כחברה עצמאית שיש לה יכולת לספק את צרכיה בעצמה. אני חש שאנו מתקדמים קדימה בכיוון זה וכי ההתקדמות אינה נעדרת סכנות אלא יש בה סיכונים. והסכנה הגדולה ביותר הוא הקונצנזוס של כל הכוחות הפוליטיים בחברה (הישראלית) לבצע תוכנית לגרש אותנו. הדבר הזה הפך להיות ברור והם מדברים עליו".