הבילוי בבית הקפה הסתיים בשבר ברגל

הבילוי של אביבה סגלוביץ, לפני שנתיים, עם חברה בבית קפה "קופי פרש" בגן העיר, בתל אביב, הסתיים בבכי. לדבריה, היא מעדה בפינת הישיבה הממוקמת על משטח עץ מוגבה, שצבעה כהה, ורגלה נתקלה ברצפה שצבעה בהיר. "יש שם הגבהה ולא היה סימון ולא שלט ולא שום דבר. נתקלתי בזה ברגל, נפלתי והשתטחתי. לאט לאט התרוממתי התיישבתי על כסא, שתינו את הקפה והתחלתי להרגיש כאבים".

סגלוביץ תבעה את בית קפה "קופי פרש" - טרז בר און בבית משפט השלום בתל אביב וביקשה פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בהתבססה על עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין. לדבריה, הנתבעת התרשלה כשלא דאגה לאחידות גבהים ולא הזהירה את באי בית הקפה מפני הסיכונים שבהפרשי הגבהים, לא סילקה מפגעים, לא תלתה שלט אזהרה ויצרה סכנת מעידה. כמו כן, למחרת התאונה פנתה לבית חולים שם אובחן שבר בברכה הימנית והיא אושפזה יומיים במחלקה האורטופדית כשרגלה בגבס. לטענתה, חודשים לאחר התאונה, סבלה מכאבים וממגבלה בהליכה וכתוצאה מכך היא נזקקת, עד היום, לעזרה בתפקוד. לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית והתובעת לא טענה לנכות רפואית. התובעת צרפה תמונות של בית הקפה ומקום הנפילה.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את האירוע, נסיבותיו והנזק הנטען וביקשה לדחות את התביעה בהעדר רשלנות. לכתב ההגנה צורפה חוות דעת רפואית מתחום הנוירולוגיה, שקבעה שאין קשר בין החבלה, נשוא התובענה, לטענות בדבר תוצאותיה הגופניות של התאונה. לדברי הנתבעת, התובעת קיבלה מכה מכיסא כשהתיישבה והצביעה על שריטה בכף ידה ובהמשך סירבה לשלם. "התובעת הלכה לאחר האירוע כברת דרך ארוכה לחנות הממתקים ולתחנת האוטובוס ולא נזקקה למונית שתיקח אותה לביתה או לבית חולים. היא המשיכה כאילו דבר לא אירע לה". הנתבעת הוסיפה שההגבהה אינה יוצרת סיכון ואין לקבל את טענות התובעת.

בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, דחה השופט אברהם קסירר את התביעה, לאחר שהתובעת לא הוכיחה אותה וחייבה לשלם לנתבעת 7,000 שקל הוצאות. לדבריו, התובעת לא הוכיחה את גובה המשטח מהרצפה ואם הוא בלתי סביר ומהווה מפגע. "חובת הנתבעת כבעלת המקרקעין, אינה למנוע מהמשתמשים במקרקעין שבשליטתה כל סיכון וסיכון, אלא אך את אותם סיכונים בלתי סבירים.

בנסיבות הספציפיות בהן נתקלה התובעת במשטח המהווה פינת ישיבה מוגבהת במידת מה, אשר גוונה כהה ביחס לגוון הרצפה והמעבר בין הרצפה והמשטח בולט לעין, לא מצאתי כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת. שוכנעתי כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה, ההוכחה והשכנוע ביחד למכשול, אשר לטענתה מהווה מקום האירוע, ולחילופין בהסתמך על תמונות שצולמו מטעם התובעת וגרסת הנתבעת, שוכנעתי כי הנתבעת לא הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובעת בהיות הפרש הגבהים שבין הרצפה ופינת הישיבה בגדר הסביר ואשר הנתבעת אינה חבה ברשלנות בגינו".