זה לא נגמר עד שהגברת השמנה מפסיקה לאכול

מטבע הדברים, אחרי האופרה או ביקור בתיאטרון, אני וזוגתי נהנים מארוחה טובה. משהו שהולם את האירוע התרבותי, נגיד מאפה בצק עלים עם גבינת בקר וביצת תרנגולת חלוטה של השף החיפאי הידוע עמיקם, שפתח סניף באבן-גבירול. כן, בורקס (דווקא באמת מוצלח) הוא בערך האופציה הקולינארית הקרובה ביותר למשכן האמנויות ברחוב שאול המלך. לא שזה משנה לנו הרבה, כי גם ככה אנחנו הולכים לשם פעם בשנתיים כשאנחנו משיגים איכשהו הזמנות, אבל בכל זאת, דומה שהמקום דורש מסעדה טובה, ו"בית פוד-ארט" שניצב שם שנים נראה כמו המועמד המושלם לתואר, לו רק היה מתפקד גם כמסעדת ערב ולא מסתפק בשירותי קייטרינג לאירועים פרטיים.

אז הנה, זה קרה. אומנם לא בערב, רק בצהריים, אבל היה שווה לחכות. בשעות 12:00-15:30 מתפקד המקום כמסעדה המגישה ארוחות עסקיות ב-89 שקל. ויש כבר להקדים ולומר, מדובר באחת העסקיות הטובות בעיר, המציעה מאכלים מהדרגה הגבוהה ביותר, במחיר סביר בהחלט.

כבר בכניסה שורה על הפוסעים פנימה אווירה שונה. המרחב הפתוח של משכן האומניות אינו דומה לרחובות הסואנים בהם מצויות מרבית מסעדות ישראל. את פנינו קיבל צוות מורחב של מארחות/ מלצריות/ סתם בחורות נחמדות שהיום שם. אולי היה להן כנס, לא יודע. מכל מקום, הן היו באמת נחמדות נורא, ואחת מהן ליוותה אותנו פנימה, לחלל גדול, מרווח ויפה. העיצוב צולח את השילוב הנדיר של פשטות, יוקרה וטעם טוב, מה שיוצר חלל נעים מאד לשבת בו. אז ישבנו.

המיקום המיוחד ליד הקאמרי, מוזיאון ת"א ובית המשפט המחוזי יוצר קהל מעניין: בשולחן לפנינו ישב מועמד ריאלי למחצה לתפקיד ראש הממשלה ועיין במסמכים כלשהם, בשולחן מאחורינו נמתחה ביקורת נחרצת על תפקודה של דורית ביניש מצד מישהו שנשמע כאילו הוא מתכוון להחליף אותה, ומימין לנו ישב זוג צעיר שנראה מתעניין יותר בתיאטרון מאשר בשלטון, אבל לך תדע.

האוכל התברר כמעניין לא פחות. כידוע, את השף המייסד והרוח החיה של פוד-ארט, ירון קסטנבוים (שמפרשן היום ב"קרב סכינים"), מחליף בשנתיים האחרונות בן טיפוחיו המוכשר, השף הצעיר עומר מילר (קטע, גם אותו ראיתם ב"קרב סכינים"). מיד לאחר שהתיישבנו, הגישה לנו המלצרית החביבה מגש נאה של לחמים ומטבלים, תוצרת המקום כולם. הלחמים התבררו כפוקצ'ה מרוקאית עם רוזמרין ולחם שיפון עם אגוזים וצימוקים. לא יודע איך זה נשמע, אבל שניהם היו מצוינים ובעלי טעמים עזים. מבין המטבלים המתחלפים קיבלנו שלושה מעולים: סלסת עגבניות עם שמן זית, חומץ בלסמי ואורגנו טרי; איולי זעפרן; ומוס חצילים עם לבנה, שמעליו סילאן תמרים וצנוברים. כולם עשויים נפלא, עם נגיעה אישית מפתיעה וקולעת.

בעודנו מנשנשים, קיבלנו את המנות הראשונות. ריזוטו הפטריות שהזמנתי היה פשוט נהדר, מנה מצוינת של המאכל הקלאסי הזה, המוגשת עם כמות נדיבה של פטריות יער טריות ומעליה פטריית פורטבלו בגריל וקציפת פורצ'יני. כפי שאפשר להבין, המנה מומלצת מאד לחובבי פטריות. זוגתי חובבת הדגים החיים הזמינה סשימי אינטיאס עם סלט שומר ותפוזים בויניגרט שמפניה. הדג הטרי היה מצוין, כמו גם הסלט. היינו חייבים לבדוק, ולקחנו ביס שבו חתיכה מכל אחד ממרכיבי המנה, ומה אתם יודעים, זה באמת משתלב ביחד מעולה.

שנינו בחרנו לשדרג את הארוחה בתוספת של 10 שקל למנה העיקרית. חובבת הדגים החיים בחרה במנת הדג הקרובה ביותר למצבו הטבעי, ולא התאכזבה. הפלמידה הלבנה נצרבה קלות, והיתה עסיסית וטעימה. סלט העדשים השחורות עם הפלפלים האדומים היה טוב במידה שגרמה לי לשקול מחדש את היחס שלי לעדשים. המנה שלי לעומת זאת חיזקה את דעתי ששרימפס וקלמארי סופר-טריים זה טעים. מאד טעים. הג'מבו שרימפס והקלמארי השלמים נעשו בגריל והוגשו עם תפוחי אדמה בסגנון ים-תיכוני עם יוגורט כבשים, אורגנו, עגבניות וזיתי טאסוס מעולים.

אחרי שעיכלנו בנועם והתרווחנו החלטנו שמגיע לנו גם קינוחים, למרות שאינם כלולים במחיר העסקית וכרוכים בתוספת של 32 שקלים. אני יודע שזה נשמע נדוש, אבל באמת, הם היו מצוינים. סלט של פירות טרופיים טריים, המוגש עם סורבה פסיפלורה וקציפת יוגורט עם קוקוס, הוא מנה פירותית בטעם אקזוטי ומרענן. בנוסף, קיבלנו גם מאפה שוקולד קר עם סורבה פטל, קרם אנגלייז ואוכמניות טריות, שילוב מדויק של מרכיבים מצוינים. בעצם, זה מה שאפשר להגיד על כל הארוחה הזו.