קשיש מעד בשביל להולכי רגל ונפצע

משה נובק, קשיש בן 79, תבע את עירית חיפה בבית משפט השלום בעיר לאחר שבחודש אפריל בשנת 2004, מעד על מהמורה בשביל להולכי רגל ברחוב שמשון 17 בחיפה. כתוצאה מהתאונה נובק נחבל בידיו, רגליו ובבית החזה וסבל מכאבים. בדיקות שעבר קבעו שעליו לעבור ניתוח להחלפת מפרק וחוות דעת מומחה קבעה שיש לו נכות של 30%.

לדבריו, האירוע התרחש ביום חורפי וגשום כשהמהמורה היתה מוצפת במי גשמים. "בשנת 1994 פניתי כנציג השכונה לעיריית חיפה והתרעתי במכתבים רבים על הסכנות הצפונות להולכי רגל בשביל, עקב המהמורות שבו, הסדקים והקילופים בכביש. נאמר לי שהשביל ישופץ או נמצא ברשימת העבדות לשיקום ובפועל לא שוקם עד היום". נובק האשים את עיריית חיפה ברשלנות כשלא תחזקה כראוי את השביל ולא נהגה בסבירות להבטחת שלום התושבים.

בכתב ההגנה טענה העיריה שהתאונה אירעה בשל רשלנותו של נובק, שלא שם לב לאן הוא הולך ללא קשר למצב השביל וביקשה לדחות את התביעה.

הצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ללא עדויות ותוך הסתמכות על כתבי הטענות, אלבום תמונות שהגיש התובע וממצאי חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. כמו כן ביקשו שפסק הדין יהיה מנומק. מומחה בית המשפט שבדק את התובע קבע שאין לו נכות כתוצאה מהתאונה וכי השינויים הניוונים בברכיו נגרמו מפאת גילו המתקדם ולא כתוצאה מהתאונה. המומחה כתב: "הנפילה של התובע אינה טריגר למגבלה התפקודית שבברכו הימנית והנזק בברך אינו כתוצאה מהתאונה. הפגיעה לא החישה כלל את ביצוע הניתוח בברך".

בפסק דין שניתן בחודש שעבר, בהעדר הצדדים, חייבה השופטת אילת דגן, את עירית חיפה לשלם לנובק 10,000 שקל בתוספת 1,000 שקל שכר טירחת עו"ד לאחר שקבעה שמדובר בתיק של כאב וסבל בלבד ובהעדר נכות וכי מוטלת לפתחו של נובק אשם תורם בשיעור של 20%.

"הלכה פסוקה היא שלמרות שהעיריות צריכות לתחזק את הכבישים, המדרכות והשבילים שבתחום שטחה המוניציפאלי, כבישים ומדרכות אינם משטח סטרילי ולא כל מהמורה קטנה ובלתי ידועה תשית אחריות אוטומאטית, שכן לעיריה יש סדרי עדיפויות בתיקון וריבוד הכבישים ברחבי העיר. עוד קובעת הפסיקה כי אדם שהולך ברחוב צריך להיות ערני ולהסתכל לאן הוא הולך והדבר נכון ביתר שאת, שעה שמדובר בסביבתו הקרובה של התובע ובשביל שהכיר מהליכה יום יומית בו".