אילה חסון על תביעת הדיבה: אמת דיברתי

"אמת דיברתי". כך טוענת העיתונאית אילה חסון, בכתב הגנה שהוגש מטעמה ומטעמם של רשות השידור, מנכ"ל הרשות מוטי שקלאר, ומנהל הטלוויזיה הישראלית, אורי לוי, כתגובה לתביעה שהגישו שני בניו של יו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן, הטוענים כי חסון פרסמה לשון הרע נגדם. עורכי הדין יורם מושקט ואוריין אשכולי מייצגים את הנתבעים.

שני הבנים, יאסר וטארק עבאס, הגישו תביעה נגד רשות השידור הישראלית והערוץ הראשון, בעקבות כתבה שפרסמה אילה חסון-נשר, שבה נטען כי שני הבנים הם השולטים בחברה המפעילה טלפונים סלולריים בשטחי הרשות הפלשתינית והם הנהנים הישירים מעסקיה. בתביעתם הם דורשים פיצוי בסך 2.6 מיליון ש"ח.

בתשובתם עמדו הנתבעים - באמצעות עורכי הדין מושקט ואשכולי, על טענתם כי בכתבה שודרו דברי אמת, וכי טארק מחמוד עבאס, התובע הראשון, מעורב עסקית בחברת "וואטניה", חברת הסלולר השנייה בגודלה ברשות הפלשתינית.

"בכתבה הוצגה ביקורת מערכת הביטחון על לשכת ראש הממשלה, הפועלת בניגוד לשיקולי ביטחון אותם העלו השב"כ ומשרד הביטחון. יש לדחות על הסף את התביעה כולה שמסתמכת על פרשנות (מוכחשת) של התובעים", טענו המשיבים.

"התובעים מפרשים את הכתבה כאילו עולה ממנה שהם פועלים תוך שיתוף פעולה עם לשכת ראש הממשלה, וכמי שמקריבים את האינטרס הפלשתיני לטובתם האישית. המדובר בפרשנות בלתי סבירה שלא ניתן להסיקה מן הפרסום". עוד הוסיפו, כי בכל מקרה, שיתוף פעולה עם השלטון הישראלי אינו יכול להיחשב בגדר לשון הרע, בהתאם לנורמות ולפסיקות המשפט הישראלי שבו נדון תיק זה.

בנוסף לכך טוענים הנתבעים, כי יש לדחות על הסף את תביעת תובע מספר 2, יאסר עבאס, מכיוון ששמו לא הוזכר כלל בכתבה. עוד ציינו כי יש לדחות על הסף את התביעה נגד מנכ"ל רשות השידור - זאת בהתאם לחוק לשון הרע שאינו מעמיד את הזכות לתבוע את מנכ"ל הגוף המשדר.

דרישה לקבלת ערובה לתשלום הוצאות המשפט

מלבד הכחשת כל טענותיהם של התובעים כפי שהובאו בכתב התביעה, דורשים המשיבים מבית המשפט לחייב את התובעים להפקיד ערובה לתשלום הוצאות המשפט של הנתבעים. זאת בשל העובדה שמדובר בתושבי רמאללה שברשות הפלשתינית המוגדרים בפסיקה כ"תושבי חוץ".

"כיום אין אפשרות לאכיפה ישירה של פסקי דין ישראלים באזור הרשות הפלשתינית, מאחר שלא קיימת תשתית מנגנונית המאפשרת גביית הוצאות או פסקי דין שנפסקו על-ידי בתי משפט בישראל לזכות תושבי ישראל, ולאור המאורעות האחרונים ברור שאכיפה כזו אינה אפשרית", טענו המשיבים והוסיפו כי ברור גם שזהותם של התובעים, בניו של יו"ר הרשות, לא תאפשר גבייה.

"לאור עובדה זו ברי כי קיים קושי מהותי בגביית הוצאות מהתובעים אם יחויבו בהן בסיום המשפט או במהלכו. לאור העובדה כי עסקינן בתביעה בלתי מבוססת מחד - הן במישור העובדתי, הן במישור המשפטי והן בסכום המופרך שנקבע בה החורג חריגה מהותית מהוראות חוק איסור לשון הרע... ומנגד ברור שלא ניתן יהיה לגבות את ההוצאות מהנתבעים - יעמדו הנתבעים על קביעת ערובה לתשלום כל הוצאותיהם וזאת בהתאם לתקנה 519 הקובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".