דרך כל בשר ב"אל גאוצ'ו"

כמעט מלחמת-עולם נטושה, מאז ומתמיד, בין ארגנטינה לברזיל - לא רק במה שקשור לכדורגל, אלא גם בתחום הקולינריה - ליתר דיוק: בדרך הכנת הבשר. במלחמה הזאת מנצחת כמעט תמיד ברזיל בתחום הכדורגל, ואילו ארגנטינה מסתפקת בניצחונה בתחום הבשר.
סוד גלוי הוא כי ארגנטינה היא מעצמת הבשר מספר אחת בעולם. פרה ארגנטינאית, שגודלה כגודל פיל והשופעת כולה בשר - מי ידמה ומי ישווה לה: היא גדלה באחו ירוק עד כאב, ואינה יודעת אלא מזון אורגני הנספג בקירבה. אז מה הפלא שהיא גם מניבה את הבשר האיכותי ביותר.

סוד ההכנה

את ארגנטינה מייצגת בארץ רשת המסעדות "אל גאוצ'ו" - על-שם רועה ושומר הבקר, המופקד על גידולה וטיפוחה הקולינרי של הפרה. אחת ממסעדות הרשת, ברחוב מדינת היהודים 60 בהרצליה, עברה באחרונה מהפך של ממש: בעוד שבשנים קודמות היא השתרכה הרחק מאחורי המטבח הארגנטינאי, שאין שני לו בעולם, החליטו באחרונה בעליה לאמץ אל חיקה את הקולינריה הארגנטינאית במיטבה, בעיקר בדרך הכנת הבשר: כך, למשל, אסור לחרוך אותו יתר על המידה, כמנהג המטבח הברזילאי, ויש לבשלו באיטיות רבה. ומה שחשוב לא פחות: אסור לתבל אותו בשלב הכנתו על שיפוד צלב הברזל, ויש לצלותו, לאט לאט, על גחלים לוחשות, הרוחשות מתחת לשיפוד והמקרינות אליו את מידת החום הדרושה.

אלא שגם זו לא התורה כולה. היא שמורה, בלעדית, לגאוצ'ו הארגנטינאי, ויש כזה גם בהרצליה, שמי כמוהו יודע דרך כל בשר.

מהפך במסעדה

ב"אל גאוצ'ו" של הרצליה ביקרנו בעבר פעמים אחדות, ובהשוואה למסעדותיה המעולות של ארגנטינה (אחת אחת) - התאכזבנו. כאן המקום להזכיר כי איכות הבשר המשווק בארץ לעולם לא תוכל להגיע לרמה הארגנטינאית, שהרי פרה הגדלה אצלנו היא פרה מצומקת ודלת בשר, בהשוואה לרעותה בארץ הגאוצ'ו.

אבל, במסעדה ההרצליינית טורחים באחרונה לייבא את הבשר היישר מארגנטינה, והתוצאות מעידות בעד עצמן. שף המסעדה מקפיד לבחור את הנתחים המובחרים ביותר, חותך אותם כמו שצריך, מיישן וצולה אותם בשיטה המיוחדת והסודית שלו, והתוצאה היא בשר ברמה ארגנטינאית.

שלושה תפריטים

במסגרת העסקיות של "אל גאוצ'ו" אפשר לבחור בין שלושה סוגי תפריטים: הזול ביותר, של 45 שקל, מציע 22 יחידות של כנפיים, בציפוי פריך ברוטב; רביולי ברוטב אפוליטנה, או ספגטי בולונז. התפריט במחיר הביניים, של 59 שקל, מציע 300 גרם המבורגר, עם פלפל קלוי, עגבניה וסלט גדול; שניצל-עגל עם כתר ביצת-עין, או 300 גרם סטייק פרגית. התפריט היקר, של 89 שקל, מציע אסאדו ללא עצם, בצלייה איטית, על מתקן אסאדור, ו-400 גרם אנטרקוט מיושן; 350 גרם של סינטה מיושנת, או 400 גרם פינצ'ו פילה מן השיפוד וירקות קלויים. אנחנו הלכנו על הפינצ'ו וליקקנו שפתיים. הפינצ'ו היה רך כחמאה ומיושן כהלכה. בת הזוג הלכה על האסאדו, כמנהגה בארגנטינה וכמי שגדלה כשמסביבה רק עדרי צאן. העובדה שהיא שיבחה את מאכל התאווה ההרצלייני אומרת דרשני.

ה"מאסט" הקדוש

לקינוח טעמנו את סלט הפירות הטרי, המרענן והמשובח. כמי שמבקר במסעדות רבות, אני יכול רק להעיד כי "אל גאוצ'ו" היא אחת המסעדות המעטות בארץ המציעה לסועדיה את הלפתן הזה כקינוח. למה? לאלהים פתרונים, אבל בארגנטינה זהו "מאסט" קדוש מאין כמוהו. בת הזוג בחרה ב"פלאן" (קרם קרמל) המסורתי, שגם הוא בבחינת חובה קדושה בארגנטינה, ונהנתה מכל כפית. על כל קינוח שילמנו 12 שקל, ובתוספת האספרסו המשובח, כפי שרק ארגנטינאים ואיטלקים יודעים להכין, הגיע מחיר הארוחה לשניים ל-196 שקל.
אחרי אכזבת העבר - נוכל הפעם רק לשבח, להלל ולקלס את "אל גאוצ'ו" ההרצליינית ולקוות שכך היא תתמיד גם להבא. אנחנו, מכל מקום, נחזור אליה כדי להיווכח בכך.