כושר שיא

כדי להבין את הסיפור של מסעדת 'סלסה' בפארק אזורים החדש בקריית אריה שבפתח תקוה, צריך להסביר קצת על המתחם כולו. מעט מאחורי סלסה נמצאות שתי מסעדות נוספות. האחת מתמחה במאכלים אסיאתיים ונקראת 'טריאקי', והשנייה נקראת 'אלפרדו' ופועלת במתכונת בית קפה חלבי בסגנון איטלקי. סלסה, כפי ששמה מרמז, היא הצלע השלישית, הרוטב הדרום אמריקני לטריו. הקישור בין המקומות אינו מקרי - לשלושתן סוג של שותפות עסקית ו/או קרבה משפחתית.

מה שיצר השילוש הוא תופעה ייחודית לפארק אזורים - מתחם מסעדות רב-גוני וכשר, שמכוון לאוכלוסיה המסורתית-עד חרדית שמאכלסת את האזור. בסלסה אף הגדילו ולקחו את זה צעד קדימה - מסעדה גלאט כשרה, למען הסר כל ספק. את הבשר מייבאים מארגנטינה וכל פרט מוקפד על-מנת שלא להפר אפילו את הקטן שבכללים. האם זה עובד? בהחלט. יום שני קריר בערב של סוף אפריל, ולמעלה ממחצית המקום מלא. רק לפני כשלושה חודשים הוא נפתח, וכבר עברה השמועה מפה לאוזן. מסתבר שמה שמובן מאליו לנו, החילונים, לא כל כך ברור לאלה שצריכים לפעמים לחפש בפינצטה מקום שיקפיד על הפרדה נכונה, שלא לדבר על שלושה כאלה. הקונספט עדיין צעיר, אבל לפחות על פני השטח הוא עומד לנצח ובגדול.

החלק המפחיד הוא, כמובן, בצירוף "גלאט כשר", אבל אפילו חברי הג'מוס ואני, המושך בקולמוס, שברנו את הקרח כבר בהתחלה עם מנות פתיח משובחות. הג'מוס הזמין סלט עם לחם הבית (14 שקל) וקרפצ'יו סינטה גדול ועסיסי עם עלי בייבי (30 שקל). אני לקחתי את מרק הקדירה (25 שקל), מרק ירקות עם נתחי בשר מובחר - פשוט מעדן ובמחיר יותר מסביר. היינות, מטבעם, כולם מתוצרת הארץ, ואנחנו הלכנו על בקבוק ירדן אדום קטן (375 מ"ל, 40 שקל) שהסב לנו נחת.

ההתמחות של סלסה היא בבשרים ובדגים, מדרום אמריקני ועד גריל ים תיכוני. יש להם שיפודים, חזה עוף, כנפיים, סטייקים, סלמון ופילה דניס, והדובדבן - מנת המיקס גריל הזוגית (185 שקל), 700 גרם של צלעות, קבבונים, אנטרקוט ופרגית. המנה גדולה אם כי קצת יקרה, אבל לזוג שרוצה להעביר איתה את הערב היא בהחלט מספקת, משביעה וגם טעימה, ומגיעה עם תוספת לבחירה של אורז, מג'דרה, שיפוד ירקות, צ'יפס או פירה. אנחנו לקחנו את המג'דרה ואת שיפוד הירקות ולא הצטערנו. והיי, כמעט שכחתי לציין, יש גם שלושה סוגי פסטה, למי שמעדיף להימנע מבשר במהלך הארוחה.

הקינוחים היו הפתעה גדולה. בדרך כלל קינוח פרווה הוא סביר עד כמעט טעים, בשל העובדה שהוא לא נעשה עם חלב. אלא שמתוך חמשת הקינוחים אנחנו ניסינו שלושה - מלבי (22 שקל), קדאיף (22 שקל) וקרם ברולה (22 שקל). בעוד שהמלבי היה פ'סדר פלוס, בקדאיף ובקרם ברולה פשוט לא יכולנו להרגיש את הבדלי הטעם. בואו נגיד זאת כך: במסעדות שאינן מקפידות אכלנו מנות אחרונות פחות טובות בהרבה מאלה, כך שמגיעות למקום שתי אצבעות מונפות אל-על על הסיומת.

בסך-הכל, מאוד נהנינו. הסלסה הוא עדיין מקום צעיר, אבל בהיותו ממוקם אסטרטגית על ציר מרכזי בין רמת גן לפתח תקוה, אזור שנשלט על-ידי אוכלוסיה מסורתית עד דתית, ניתן בהחלט לומר שיש לו, כמו לכל האזור, עתיד גדול. אנחנו מפרגנים. למה לא, בעצם?