קסאמים מעלים הטראומה לניצולי שואה מעוטף עזה

מחקר גישוש ראשוני שנערך במרכז לחקר ולימוד הזקנה באוניברסיטת חיפה בקרב ניצולי שואה המתגוררים בשדרות ועוטף עזה מצא כי רבים מהניצולים סובלים מתחושות בדידות וצורך בקשר אישי, מתחושות של עצבנות, פחד, מתח וחוסר שקט. רבים מהם דיווחו שהאירועים מעלים בהם זיכרונות מתקופת מלחמת העולם השנייה.

"החשיפה הממושכת לטראומה מגבירה את תחושת הבדידות בקרב ניצולי השואה ולכן עולה החשיבות בקשר אישי, במישהו שידבר ויגיע לראות מה שלום הניצול", אמרה פרופ' אריאלה לבנשטיין מאוניברסיטת חיפה, מעורכות המחקר.

מטרתו של המחקר שנערך ביוזמת הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל היא לראיין 250 ניצולי שואה המתגוררים בשדרות ועוטף עזה ומקבלים סיוע מהקרן ולבדוק את הצרכים הייחודים שעלו בעקבות החשיפה הממושכת לירי הטילים מעזה. במחקר הגישוש הראשוני נבדקו בחודשים פברואר-אפריל 35 ניצולי שואה על-ידי פרופ' לבנשטיין יחד עם ד"ר דנה פרילוצקי, בתיה רפפורט ודפנה הלפרין מאוניברסיטת חיפה. מטרת החוקרות להרחיב את המחקר שיכלול גם קבוצת השוואה של זקנים שאינם ניצולי שואה המתגוררים בעוטף עזה.

מהנתונים שנאספו עולה כי בעיית הבדידות ממנה סובלים מרבית הניצולים אינה אופיינית רק לתושבי שדרות והיא שכיחה באותה מידה גם בקיבוצי הסביבה. לדבריה של פרופ' לבנשטיין, גם במחקר דומה שנערך בקרב ניצולי שואה שהתגוררו בצפון במהלך מלחמת לבנון השנייה התברר כי תחושת הבדידות היא אחת הבעיות העיקריות עליהן התלוננו הניצולים ולכן החשיבות בקשר אישי רציף עולה. עוד התברר כי הצרכים העיקריים של ניצולי השואה הם מחסור במימון הסעה לאמבולנסים כדי להגיע לבית החולים ומחסור בלחצני מצוקה, מה שמחזק עוד יותר את חשיבות הקשר האישי והקבוע עם ניצול השואה.

בעיה נוספת שציינו רוב הנחקרים היא מצוקה כלכלית, שמתבטאת בעיקר בקושי לקנות תרופות. עוד התברר כי ישנם ניצולים קשישים שאינם מסוגלים לרדת למקלט בזמן בעת שנשמעת התראת "צבע אדום" עקב בעיות בניידות. למרות כל המצוקות, מרבית הניצולים דיווחו על תחושת אופטימיות והתארגנות קהילתית במקום מגוריהם שמסייעת להם.

"החשיפה לטראומה מעלה זיכרונות קשים מימי השואה, אולם במקביל, ניסיון החיים הקשה שלהם מחזק את תחושת האופטימיות", ציינה פרופ' לבנשטיין.

עברו את השואה כילדים ומפחדים יותר מהטרור

ככל שניצולי השואה היו צעירים יותר בזמן המלחמה כך רמת המצוקה שהם מפגינים כיום נוכח ארועי טרור
גבוהה יותר. זהו הממצא העיקרי של מחקר חדש שערכה גלית הולינגר, דוקטורנטית בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן.

הולינגר בדקה את השפעת אירועי הטרור על ניצולי שואה, בני גילים שונים. על-פי ממצאיה, ככל שהנבדק היה צעיר יותר בזמן המלחמה, כך מצוקתו נוכח אירועי הטרור שלהם נחשף כיום, גבוהה יותר.
עם זאת, לא נמצא קשר בין ההתנסויות השונות שעבר הניצול בזמן השואה – מחנה כפייה, מחנה ריכוז וכו'
לבין רמת המצוקה שהוא חווה כיום נוכח אירועי הטרור. כמו כן, מעלה המחקר כי אין הבדל ברמת החרדה בשל אירועי טרור בקרב ניצולים שאיבדו קרובי משפחה בשואה לבין אלה שלא איבדו.

"האירועים הטראומטיים שעברו הניצולים בשואה מחוללים שינויים עמוקים ומתמידים בערעור הגוף, ברגש, בהכרה ובזיכרון. פתרון הטראומה לעולם אינו סופי ולעולם אין ההחלמה נשלמת. חותם האירוע הטראומטי ( בשואה ) מוסיף להדהד במחזור חייו של הנפגע", כתבה הולינגר בדברי הסיכום למחקר שהוצג (יום ג', 29.4.08) בכינוס לרגל פתיחת תערוכה בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, בשיתוף עם המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי שואה.