הרעה נוספת במצב המובטלים

הרעה נוספת במצב המובטלים. כך עולה מהסקירה השנתית שמפרסם עתה מרכז אדוה לקראת ה-1 במאי, תחת הכותרת: "עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית". הממצאים אינם כוללים את ההרעה הצפויה במצבם של המובטלים, מחמת עליית המחירים החדה, בימים אלה, של מצרכי מזון.

הסקירה מעלה שלושה ממצאים עיקריים:

** חלוקת ההכנסה הלאומית בין עובדים למעסיקים היא פחות שוויונית כיום משהיתה בתחילת העשור;
** השכירים נהנים מעליית שכר מזערית, בעוד ששכרם של המנהלים עולה בתלילות;
** השיפור בתעסוקה מלווה בהחמרה במצבם של המובטלים.

ב-2007 נוספו למשק 105.4 אלף מועסקים חדשים (לא כולל את הנעדרים זמנית מעבודתם). בניגוד לשנים הראשונות של גל הצמיחה הנוכחי, שבהן חלק גדול מן המועסקים החדשים עבדו במשרות חלקיות, הרי שב-2007, כ-70% מן המועסקים והמועסקות החדשים/ות עבדו במשרות מלאות.

עם כל זאת, כ-260 אלף ישראלים לא נהנו מן השיפור: רובם - כ-212 אלף - משום שלא היו מועסקים, ומיעוטם - כ-47 אלף - משום שהתייאשו ממציאת עבודה.

הרעה בתנאי הזכאות לדמי אבטלה

מצבם של המובטלים חמור בהרבה משהיה בעבר, בגלל ההחמרה בתנאי הזכאות לדמי אבטלה. ב-2007, סך תשלומי דמי אבטלה על-ידי המוסד לביטוח לאומי עמד על 1.757 מיליארד שקל, 47% בלבד מן הסכום ששולם ב-2001 (3.773 מיליארד שקל). זאת, למרות שב-2001, מספר מקבלי דמי אבטלה - 79.8 אלף - היה קטן ממספרם ב-2007 - 94.1 אלף (המוסד לביטוח לאומי, מקבלי דמי אבטלה בשנת 2007, מרץ 2008).

בה בשעה ששיעור הבלתי מועסקים מצוי בירידה, יש גידול במספר הבלתי מועסקים שאבטלתם נמשכת תקופה ארוכה: ב-2007, 38.7% מן המובטלים (דורשי עבודה הרשומים בלשכת התעסוקה) חיפשו עבודה מעל לחצי שנה.

ב-2007, שיעור העובדים במשרה חלקית שלא מרצון עמד על 14.4% מכלל העובדים במשרה חלקית (בנק ישראל, דוח שנתי 2007). מדובר בשיפור בהשוואה לשנים קודמות: 19% ב-2000, 23.1% ב-2001, 21.1% ב-2002, 21.2% ב-2003, 21.2% ב-2004 ו-18.8% ב-2005.

חלוקת ההכנסה הלאומית פחות שוויונית מבתחילת העשור

בשנת 2007 הסתמנה התייצבות בחלוקת ההכנסה הלאומית, בין עובדים ומעסיקים. חלקם של המעסיקים נותר ברמה של 13%, בדומה לשנתיים הקודמות, ואילו חלקם של העובדים נותר ברמה של 62%, כמו בשנתיים הקודמות.

אלא שחלוקה זו היא שוויונית פחות מזו ששררה בתחילת העשור: ב-2000 עמד חלקם של המעסיקים על 10% וחלקם של העובדים על 68%. חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית נמצא בירידה מזה כשני עשורים.

אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2007 על 66%, כפי שהיה בשנת 2003 (ולא על 62%, כפי שהיה בפועל), היו העובדים מקבלים, כקבוצה, 23.2 מיליארד שקל נוספים; כל עובד ועובדת עשויים היו לקבל, בממוצע, תוספת שנתית של 8,017 שקלו כ-670 שקלודש (במחירי 2007). הסכום שהעובדים הפסידו נותר בידי המעסיקים.

עלייה זעירה בשכר השכירים, עלייה תלולה בשכר המנהלים

ב-2007 נרשם גידול בתמורה לעבודה ליחידת תוצר - לראשונה מאז 2001. עם זאת, התמורה לעבודה ליחידת תוצר ב-2007 עדיין רחוקה מן הרמה שנרשמה ב-2001.

השכר לשעה לשכיר עלה בין 2003 ל-2006 בעשרים אגורות בלבד - מ-42.7 שקל ל-42.9 שקל (במחירי 2007).

זאת, בשעה שעלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר בחברות הבורסאיות, שעמדה ב-2003 על 1.61 מיליון שקל, עלתה ל-2.17 מיליון שקל ב-2006 (במחירי 2007).

בהתייחסו לעלייה המתונה של השכר הממוצע במשק כתב בנק ישראל בדוח שלו לשנת 2007 כי "עלייה מתונה... של השכר בתקופה של צמיחה היא תופעה שקשה להסבירה".