וינו וידי ויצ'י

רומי ואני שותפות לאותו חדר במשרד כבר בערך שנה. אנחנו חולקות את אותם פתקים קטנים וצהובים, אותם מטוסי נייר, אותם מכתבי שרשרת הנשלחים באי-מייל המשרדי, אותם טלפונים מעצבנים ואותה הבוסית.

"כמה פעמים אפשר לאכול סנדביץ' עם חביתה מאתמול?" קבלה באוזני רומי, "ומישהו לקח את הקופסה שלי עם האורז מהמקרר". "אצלי יותר גרוע", מלמלתי, "נראה לי שבישיבה האחרונה חיסלו לי את השקיות של המרק נמס".

המצב היה באמת גרוע, עד כדי כך שהחלטנו שמגיע לנו ביקור במסעדה איכותית. תארו לעצמכם. שתינו אוהבות בשר ומסוגלות להכיל כמויות אוכל שלא היו מביישות פיל ממוצע. אז הלכנו ל'וינו'. המסעדה הירושלמית והכשרה הזו, שבעברה נקראה 'בר כוכבא' (היום שמו של שירות הקייטרינג החלבי של הבעלים), ממוקמת מול חומות העיר העתיקה, באזור של יריד חוצות היוצר, מקום שגדולי המצביאים לאורך ההיסטוריה חשבו שהוא אסטרטגי במיוחד. אסטרטגי עד כדי כך, שלמסעדה יש להם חניה פרטית שמגיעים אליה מרחוב אמיל בוטה.

התרשמנו מהאווירה הנינוחה והרומנטית, והתיישבנו בשולחן צדדי שאפשר לנו להשקיף על הבר. יורי, המלצר המנומס להפליא שלנו, הגיש לנו לשולחן את לחם הבית עם טחינה מצוינת, סלט סלק, סלט חצילים עם שום ורימונים וסלט חצילים על האש עם אגוזים. מיד הענקנו מדליית זהב בתחום המקוריות לרימונים ולאגוזים שהשתלבו מצוין עם החצילים.

בחרנו לנו יין קברנה סוביניון של יקב טניה מסדרת הלל, ופנינו אל עבר המנות הראשונות הבשריות, כדי שלא ירגיש לבד. הזמנו קרפצ'יו פילה בקר (49 שקל) ופטה כבד עוף עם ריבת בצל וטוסטונים (49 שקל). הקרפצ'יו מורכב מפרוסות בקר דקיקות ונאות עם לימון וטיפות נוצצות של חומץ בלסמי ושמן זית. יניב, הבעלים של "וינו", הוגה דעות ושדכן בחסד, הסביר לנו שהלימון מבשל את הבשר ולכן קשה להגיד שהבשר לגמרי נא. השבתי לו שמצד שני, אפשר בכיף להגיד שמדובר במעדן אמיתי, ועברתי לטעום את הפטה, שהיה קרמי ומצוין. מלח גס פוזר מעליו בעדינות וריבת הבצל הוסיפה מתיקות לסך הכל הכללי. היה מעולה.

למנה עיקרית, הלכנו מנה זוגית של מיקס בשר שכלל אנטרקוט, פילה, צלעות טלה, פרגיות וקבב (249 שקל). הוגשו לנו עם המנה פירה ושעועית ירוקה ופריכה. נהניתי במיוחד מהפילה שהיה רך ונימוח במיוחד, ומהקבב שהגיע על שיפוד ענקי ותובל במיומנות בקינמון ובהרט.

אין ספק, לא יהיה קל לחזור לארוחות הצהריים העבשות במשרד ולחלב דל השומן ליד מכונת הקפה. כדי לאגור כוחות לפני שאנחנו מתמסמרות שוב למסך ולמקלדת, החלטנו לעיין עמוקות באגף הקינוחים בתפריט. התלבטנו במיוחד בין עוגת השוקולד החמה, שמוגשת עם כדור סורבה קוקוס, לבין פרפה חלבה אוורירי. בסוף, כדי שיהיה מה לספר במשרד, הזמנו את שניהם.