הימים היו ימים של חום מעיק, לחות מאובקת, דביקות והפכפכות במזג האוויר. ג', חבר קרוב מרחוק רחוק, החליט לקפוץ לבקר. החלטנו לחפש לנו מקום מפלט מהשאון וההמולה כך שנוכל להשלים פערים בשקט ובאיזי. "לא אכפת לי שניסע מחוץ לעיר" פסק ג', ושיתף אותי כי שמע מפי ידידה שלו על מסעדה חדשה, אוגוסטין שמה, השוכנת בראשון לציון ומספקת תמורה נאה למרשרשים.
דקות ספורות של התארגנות ואנחנו מול אוגוסטין. דלת עץ כבדה ומרשימה חושפת אותנו לעיצובה המפתיע והמעניין של המסעדה בדמותו של רחוב אירופי בסגנון ימי הביניים (כולל: פנסי רחוב, מרפסות בתים ואריחים בסגנון "של פעם". לא כולל: ברון, ברונית וליצני חצר), שכאילו זורק אתכם כמה מאות שנים טובות - יותר או פחות - אחורה. עם תפאורה כזו, אך מתבקש לאחוז בשוק של כבש ולנגוס בה בפראות. מוזיקה נעימה ברקע, רחש הסכו"ם סביב לנו והתרווחות בספות הנוחות היוו טריגר לפציחת הרעב ולמסע מיגורו.
בתור התחלה, החלטנו לקחת מגוון טאפסים על-מנת לגוון לנו את החיים והשיחה. ג' גמע קוואנטרו לחימום הקנה ואני הסתפקתי בדיאט קולה צוננת. אז מה קיבלנו שם? מנת לחם חם ופריך בליווי מטבלים של איולי, צ'ימיצ'ורי, עגבניות מיובשות טובות ושום קונפי (12 שקל), מנה של גרבדלקס סלמון במלח ים וקליפת לימון (32 שקל), מנת קרפצ'יו בקר שהוגשה בחומץ בלסמי ועיטורי גבינת פרמזן (39 שקל) וגם מנת שרימפס טמפורה בטיגון עמוק שמוגשת כאן קצת שונה מן המקובל ומצופה במקום הבלילה היפנית המסורתית במעטפת בצק פציחה ופריכה (59 שקל).
מנות ראשונות הן תמיד החלק האהוב עליי בארוחה. המגוון, הרעב הנוגס שמוצא סיפוק ומגורה להמשך הדרך, והשיחה שקולחת עוד טרם כבדות העיסוק בעיקריות הממלאות. ג' היה עסוק בסיפורי כיבושין של נשים ועלילות טיולים לחו"ל ובורסה למתחילים, אני התרכזתי בעיקר במנות וגם במלצרית יפת המראה שהילכה במקסם שקט ונעים בין השולחנות.
בשלב העיקריות, מצא סטייק אנטרקוט במשקל 300 גרמים את דרכו לעברי, לצד צ'יפס דקיקים ופריכים מאד ופנכת סלט שהורכב מעלי חסה ובייבי טריים ורעננים, כפיסי גזר, עגבניות שרי ורצועות פלפל צהוב ברוטב פסטו עתיר בזיליקום עוקצני וחמצמץ (79 שקל). ג' העדיף תבשיל שעבר הבשלה ממושכת וארוכה ובחר לעצמו קדירת כבש בליווי פירה (79 שקל). תבשיל הקדירה התגלה כשוק כבש רך ונימוח שבושל ברוטב על בסיס בירה והתמזג היטב עם הפירה החמאתי.
הקינוחים כידוע הם שלב חובה בכל ארוחה, בין אם הגעת לסוף המסע מותש וסתום הרמטית, ובין אם קליל רגליים כאיילה. לצורך כך דגמנו שתיים מן המומלצות שבמנות הקינוח במסעדה - סופלה שוקולד ברוטב שוקולד לבן (28 שקל) וקרם ברולה (18 שקל). שתיהן היו ראויות, וסתמו את הגולל סופית על הארוחה.
תגובות
רגע, שקט פה מדי
דעתך חשובה - תהיו הראשונים להגיב על הכתבה