רופא פסיכיאטר שעבד במשך 16 שנים במשרד הבטחון, לא הוכר כעובד מדינה

המערער לא קיבל שכר אלא תשלום על פי שעות לפי תעריף של יועץ חיצוני. הוא הגיש חשבוניות תמורת התשלום. נקבע, כי בבחינת כלל הנסיבות הנוגעות להעסקת הרופא במשרד הביטחון, הכף נוטה לכיוון המסקנה שיחסיו עם המדינה היו יחסים של נותן שירותים עצמאי-חיצוני ולא של עובד שכיר.
המערער, ד"ר סוכנובר, רופא פסיכיאטר במקצועו, פעל במרכז השיקום לנפגעי ראש של משרד הביטחון (להלן: "המרכז") במשך כ- 16 שנה, משנת 1987 עד לשנת 2003. המערער קיבל תשלום ממשרד הביטחון בהתאם לדיווח שעות שהגיש, על פי תעריף לשעה, כנגד חשבוניות מס. במקביל לעבודתו במרכז עבד המערער כרופא בקופת חולים ואחר כך כמנהל מחלקה בבית חולים ממשלתי וכן ניהל קליניקה פרטית. לימים הלך והצטמצם היקף פעילות המערער במרכז והעסקתו הופסקה. בבית הדין האזורי בתל-אביב התבררה תביעה להכיר בו כעובד ולחייב את המדינה בתשלום הזכויות הסוציאליות הנובעות ממעמד זה. המדינה טענה כי לא הייתה מעבידתו של המערער.
בית הדין הארצי קבע, כי המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד - מעביד הוא "המבחן המעורב". בבסיס המבחן המעורב נמצא מבחן ההשתלבות על שני צדדיו: הפן החיובי והפן השלילי ובנוסף עליו מבחני משנה נוספים. בבוא בית הדין להכריע בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד יש לשקול את מבחני המשנה, תוך מתן משקל לכל אחד מהם, על פי נסיבות המקרה. כאמור, למבחן ההשתלבות שתי פנים - חיובי ושלילי. בפן החיובי - המערער לא היה חלק מהמערך הארגוני של המרכז ולא השתתף בישיבות צוות באופן סדיר. הפיקוח על התנהלותו היה מוגבל. המערער לא השתתף בפעילות העובדים האחרים, כגון - השתלמויות, נופשים או אירועים אחרים. הוא היה "אדון לעצמו" והשתלבותו, ככל שהייתה, הייתה מוגבלת וחלקית. לגבי הפן השלילי, למערער היה עסק פרטי משלו של מתן שירותים רפואיים למטופלים. לא התקיים במערער הפן השלילי ומטעם זה בלבד ניתן לקבוע שלא היה עובד המדינה. תמונת ההתקשרות בין המערער למדינה הינה של יחסי קבלן-מזמין ולא של יחסי עובד-מעביד. ההתקשרות עם המערער בקשר לעבודתו במרכז הייתה על בסיס קבלני. המערער לא קיבל שכר אלא תשלום על פי שעות לפי תעריף של יועץ חיצוני. הוא הגיש חשבוניות תמורת התשלום. לפיכך, בית הדין הארצי ציין, כי בבחינת כלל הנסיבות הנוגעות להעסקת המערער במרכז, הכף נוטה לכיוון המסקנה שיחסיו עם המדינה היו יחסים של נותן שירותים עצמאי-חיצוני ולא של עובד שכיר. 16 שנים פעל המערער במרכז במעמד של יועץ חיצוני עצמאי. משך כל אותה תקופה התנהג בהתאם למעמדו זה ולא השיג על כך. במעמד זה קיבל כספים בסכומים העולים באופן משמעותי על מה שהיה מקבל לו היה במעמד עובד שכיר. בכלל נסיבות העניין ניתן לראות בהתנהגות המערער כלפי המרכז ומשרד הביטחון כנגועה בחוסר תום לב מובהק. בנסיבות אלה אין הצדקה לצמצם את היקף ההשבה.