תביעת נבחר ציבור - בבית הדין לעבודה

בג"צ הכריע בסוגייה היכן צריכה להתברר תביעת נבחר ציבור לקבלת שכר עבודתו - האם בבית הדין לעבודה או שמא בבית משפט גבוה לצדק.

יעקב רסמי נבחר לכהונת סגן ראש המועצה המקומית כפר קרע. לאחר מינויו פנה בדרישה למשרד הפנים כי יאושר לו תשלום שכר כסגן ראש הרשות. לטענת המדינה, רסמי הוא נבחר ציבור, בינו לבין המועצה לא קיימים יחסי עובד מעביד ועל כן הסמכות לדון בנושא שכרו שמורה רק לבית משפט זה בשבתו כבג"צ. בחודש יולי 2000, נבחר יוסי נחמני לכהונת סגן ראש העיר בדימונה. בתביעתו טענה המדינה, כי אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית.

בית המשפט בשבתו כבג"צ, דן בסוגייה וציין, כי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה מציג שני תנאים מצטברים להגדרת עובד: התובע הוא מי שמתקיימים לגביו יחסי עובד מעביד, עילת התביעה נעוצה באותם יחסים. המבחנים הקלאסיים ששמשו להכרעה האם פלוני לעובד יחשב היו: מבחן השליטה - אדם יחשב לעובד אם יש למעבידו זכות לפקח על עבודתו. מבחן ההשתלבות - עובד הוא אדם המשולב במפעל ואין לו עסק עצמאי משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

בית המשפט קבע, כי פסק הדין המנחה בו פרשו שופטי בית הדין את הסיטואציה הדומה לענייננו, היה דנג"צ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי. בפסק דין זה נקבע, כי למושגים עובד ומעביד, יש לתת פירוש פונקציונאלי, ולא פירוש אחיד המתעלם מן ההקשר הספציפי שבו נדרשת הפרשנות.

בית המשפט קבע, כי אין מקום להגדרה מתמטית נוקשה של המונח עובד, או של יחסי עובד מעביד. ההגדרה חייבת להיות גמישה תוך שהיא משמרת את הישן ומותירה מקום גם להתפתחויות ומגמות חדשות. משום שמדובר בערכאה ייחודית שנועדה לתת פתרון לבעיות בתחום יחסי העבודה והגנה לעובדים, הדגש צריך להיות על מתן מענה לכל סוגי העובדים.

עם זאת, בית המשפט ציין, כי אין ספק שמדובר ביחסי עבודה מורכבים שמתאפיינים לעתים גם בטשטוש הגבולות שבין מעביד לעובד. אלא שגם יחסי עבודה מורכבים אינם שוללים את הצורך של העובד להגנה על זכויותיו במקרים מסוימים. מדובר בדואליות נורמטיבית.

המשמעות המעשית היא כי בנושאים מסוימים הסמכות תהיה לבית הדין לעבודה (למשל כאשר מדובר בתשלום שכר) ולעניין זה היחסים יחשבו כיחסי עובד מעביד. היבטים אחרים של אותה מערכת יבחנו בערכאות אחרות, כך למשל, הפסקת כהונה של סגן מועצה, בחירתו וכו'. אין כל סיבה שנבחר ציבור לא יזכה להגנה ממנה נהנה כל עובד אחר על שכרו.

בית המשפט קבע, כי ההחלטה שסגן רשות מקומית יהא זכאי לשכר עבור עבודתו בכפוף לתנאים מסוימים, נגזרת למעשה מנורמה כללית, שמקורה אף בכללי הצדק הטבעי, לפיה אדם זכאי לשכר עבור עבודתו. לאור האמור נקבע, כי המקום הראוי לבחינת סכסוך שבמרכז הויכוח על יישום הנורמה הזו, הוא הערכאה שהוסמכה באופן ייחודי להגן על נורמה זו - והיא ערכאת בית הדין לדיני עבודה.

בית המשפט קבע, כי משנכרת חוזה כלשהו בין רשות ציבורית לבין מי מעובדיה או נציגיה, לשם ביצועה של עבודה כלשהי, חלים על חוזה זה בה בעת דיני החוזים, כללי המשפט המנהלי ודיני העבודה, והכל בהתאם לשינויים המחויבים על-פי הנסיבות. תחולה משולשת זו איננה מאיינת סמכותו של בית משפט שלו סמכות ייחודית לדון בעניינים שמהותם ביחסי עבודה, אם זהו הרכיב הדומיננטי בתובענה.