פותחים את השיבר

גולדסטאר, טובורג והייניקן הן מילים גסות כאן, האווירה נכונה והאוכל קטן ומצוין. שגיא עמית העביר ערב עם בירת מונשיין טרייה על הבר של מבשלת הבירה התל אביבית ברוהאוס.

ארוחות השחיתות הליליות עם רן פסקל, שהיו עד לא מכבר עניין שבשגרה, הפכו באחרונה לעניין די נדיר. החלטנו לשים קץ להפוגה בהאבסה האהובה עלינו כל כך ולהעביר ערב גברים כהלכתו. בתרגום חופשי: לשבת, רצוי במקום לא רועש מדי, עם בירה, רצוי הרבה מדי, ובשר - רצוי אפילו קצת יותר. קבענו להיפגש בברוהאוס שעל שדרות רוטשילד. לשם שינוי היה זה הוא שהגיע ראשון. הוא ממתין לי על הבר וכמנהגו, מסתודד עם הברמנית, מחליף קריצות עם זה שלידו, צוחק עם המלצרית ומסתחבק עם הזוג בשולחן ליד. כמה פסקלי מצדו.

הקטע של הברוהאוס, למי מכם שחי בחדר אטום בעשור האחרון, הוא שמעבר לאווירה הנכונה כל כך שיש בו, הבירה שתוכלו למצוא שם היא רק, ואך ורק, הבירה של הברוהאוס, שדוגרת במיכלי ענק יפיפיים שניצבים בחלל המקום. לא הייניקן, לא טובורג, שלא לדבר בכלל על הוגרדן או וויינשטפן. בברוהאוס מכינים את הבירה שלהם בעצמם והעובדה שהמקום הומה אדם, מלמדת שהם כנראה יודעים מה הם עושים. פסקל כבר עם שליש ליטר של מונשיין ביד. אני טועם ממנה קצת, מתלהב הרבה, ובלי לחשוב פעמיים מזמין לי חצי. המונשיין היא אחותן של המאסטרס והקוואנטום. היא אדמדמה ומכילה חמישה אחוזי אלכוהול. המאסטרס, המכילה שמרים, כהה יותר ומכילה שבעה אחוזי אלכוהול בקירוב והקוואנטום הצהבהבה, גם היא ברמת אלכוהול דומה לזו שאנו שותים. השליש הזה שלו יפריד אותנו מ-23 שקל והחצי שלי מ-28. המתחילים יוכלו להזמין גם חמישית ליטר ב-15 שקל. כמובן שאת הבירות הביתיות האלו אסור להחמיץ.

פסקל מסיים את הבירה ואיתה את סבב הסמול-טוק הראשוני עם כל אחד מתשעים הסועדים במקום, כמנהגו. ממש לפני שהוא נכנס לסבב היכרות עם הטבחים, עם שוטפי הכלים ויוצא להעיר את המאבטח כדי ללחוץ לו יד, החלטתי שרק מעבר לשולחן נורמלי ומילויו באוכל טעים יפתור את התקף הנחמדות הזה. סבב נוסף של שני חצאים מהמונשיין הסקסית ואנחנו מוכנים. הלכנו על ארוחת טעימות, שמוגשת בדרך כלל בין ראשון לרביעי ותכליתה היא כזו: שני סועדים (או יותר) שלוש ראשונות, שלוש עיקריות, שני קינוחים ובין לבין - המון המון בירה. התענוג הזה יעלה לכם 99 שקל לאדם כולל הכל, חוץ מהבירה כמובן.

פתחנו בקרפצ'יו בקר העשוי נתחים דקיקים של סינטה, חמצמצים מבלסמי, ועליהם שבבי פרמזן כמתבקש. נכון, זו מנה ראשונה מבין רבות שעוד עתידות לבוא, נכון, היא מצוינת בטעם ואפילו פסקל, מומחה לקרפצ'יואים מטעם עצמו הסכים על כך. אבל הגודל, הגודל... מנה קטנטונת שמומלצת בחום על-רקע איכותי נטו. האגרול הקוריאני שאתו המשכנו היה גם הוא די קטן אך מצוין. לעומתם, מנת הפטריות והאגוזים בטריאקי, שהייתה השלישית מבין הראשונות, הצדיקה את הופעתה על שולחננו גם כמותית ולא רק איכותית. מנה גדולה יותר משכנותיה וטעימה לפחות כמותן.

סיבוב של שליש מונשיין לשנינו, שמסתמן כאחרון להערב, והעיקריות בדרך: מנה מכובדת של ספריבס ברוטב מתקתק עם ג'ינג'ר, מנת קלמארי מטוגן בציפוי פריך ומנת קבב טלה עם טחינה. רף האיכות הגבוה מהראשונות נשמר בשלושתן, אפילו בטחינה שליד הקבב שלא ממש הייתה קשורה לאווירה. הכמות, כיאה לעיקריות גדלה בהתאם, והמונשיין המעולה עזרה להכל להחליק למטה. הוסיפו לאלו את גלידת הקוקוס המצופה ואת קרם הברולה המעולים לקינוח והרי לכם חגיגה תל אביבית אמיתית של טעם ואווירה.