המזה"ת זקוק בדחיפות למנהיגות אמת

"המזרח התיכון זקוק בדחיפות למנהיגות שמסוגלת לראות את המציאות, יודעת ללמוד מההסטוריה ומוכנה לצאת לדרך חדשה של עתיד טוב יותר," כך סיכם הפרופסור אבישי ברוורמן, נשיא אונברסיטת בן-גוריון שבנגב, יום דיונים ארוך ומאלף בכנס "מאזן החוסן והביטחון הלאומי" - כנס הרצליה השלישי (דצמבר 2002)].

"אנו חיים במקום ארור ומלא הרס עצמי. אסור לחזור על הטעות ההיסטורית, ובסיבוב השלום הבא, אם וכאשר יבוא, אין להותיר את הזירה בידי המימסד הביטחוני הישראלי והפלשתיני. מנהיגות אינה מסתכמת בקריאת סקרי דעת קהל".

"הנשיא הארי טרומן 'סגר' על 20% רייטינג, ובכל זאת היה גדול נשיאי ארה"ב בעידן המודרני," נאמר בכנס.

המושב שהוגדר כ"מבט למחר – הסדרים חלופיים במכלול הערבי – ישראלי" הסתיים בצלילים רמים וצורמים. ראש המרכז לציונות דתית במכון הרטמן, ישראל הראל הדגיש דברים שנשא קודמו, תא"ל (מיל.) אפי איתם, שר התשתיות הלאומיות, בקובעו כי "ירדן היא המדינה הפלשתינית," ואף שירטט קוים מדוייקים לגבולותיה של המדינה הפלשתינית האמורה לקום בממלכת ירדן.

בתגובה התפרץ שגריר ירדן ואמר בזעם, כי "אל לה לישראל לנסות ולייצא את הסיכסוך מגבולותיה," והוסיף לנגד עיניהם המשתאות של חבריו למושב, השגריר וראש מכון סבן ללימודי המזרח התיכון, מרטין אינדיק, וחבר הכנסת, יוסי שריד, כי "יש לפתור את הסיכסוך הישראלי – פלשתיני כאן, ועכשיו!"

במושב הבא שהוגדר כ"מבט למחר – חלופות של שיתוף פעולה אזורי", קבע דן שיפטן מאוניברסיטת חיפה ומרכז שלם, כי יש לראות את הפתרון לסיכסוך בתפיסה מינימליסטית בלבד. "גם הימין וגם השמאל בישראל טועים בחיפוש הסיזיפי אחר פתרון לסיכסוך. ככל שהדברים נמשכים כך ניכר, כי הפתרונות הישנים איבדו את תקפם.

החדשות הרעות הן כי אין פתרון לבעיות העולם: אין פתרון לעוני בעולם השלישי, אין פתרון למגפת האיידס באפריקה, לא קיימת דמוקרטיה בעולם הערבי והרס עצמי מאפיין את המאבק עד לידי פיגועי התאבדות.

החדשות הטובות הן, כי בסוף ימצא פתרון, שהרי כדבריו של ווינסטון צ'רצ'יל עם סיום מלחמת העולם השנייה, לאחר שהפוליטיקאים סיימו להתיש את כל אזרחי כל המדינות, לבסוף הם עושים את הדבר הנכון".

יו"ר מועצת המנהלים של ישקר, סטף ורטהיימר, תקף את מדיניות הסעד והתעסוקה, וטען כי רק תכנית מרשל חדשה של חיזוק התעשיה תביא לשינוי אווירה מבחינה כלכלית ומדינית. ורטהים הציג סרט קצר המפאר את פועלו, והמליץ לקחת דוגמא ממפעלים יצרניים שהקים בירדן וטורקיה.

סגן ראש ממשלת טורקיה ושר החוץ שלה לשעבר, היכמת צ'טין, העלה תקווה כי "שינאת האתמול תהפוך באחת לשמחת עמי המחר".

הנציג הטורקי הבכיר פרט את הגורמים המאחדים את שתי המדינות. לדבריו מדובר בשתי הדמוקרטיות היחידות באזור שלהן ידידה משותפת – ארה"ב. טורקיה היתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בישראל, בעקבות יחסים שהחלו עוד בתקופה בה למד דוד בן-גוריון משפטים באיסטנבול.

40 שנה לא יכלו יחסי ישראל – טורקיה להתפתח, בעקבות הלחץ שהפעילו מדינות ערב. עם חילופי השגרירים ב-1991 ובביקורו של הדובר כשר החוץ הטורקי הראשון בישראל, נפרץ מחסום החשאיות.

מאזן הסחר בין המדינות ניצב על 1.3 מיליארד דולרים לשנה, ולא פחות מ-300,000 ישראלים מבקרים בטורקיה מדי שנה. הנציג הטורקי קרא לחזק את היחסים בשת"פ כלכלי, אך עמיתו לשיחות המים, נשיא אונברסיטת בן-גוריון, הגדיר את המחסור במים כ"בעיית ייצור בלבד," וסיפר כי כבר בוב מקנמרה נתן על כך את דעתו.

"בעולם שאוכלוסייתו תגיע ל-10 מיליארד בני אדם, לא יהיה מנוס מהפרחת המדבריות. לשם כך דרושה התפלת מים ובישראל יש לטהר ראשית את מי האקוויפר, בשיתוף עם השכנים - מצרים וירדן.

הסביר את האלמנטים השליליים העלולים לנבוע כתוצאה מניהול מתנשא.

"אין לחזור על הדפוס של הון זר, מוח ישראלי ועבודה ערבית. ישראל אינה נביאת המזרח התיכון, ובעתיד הערבים יובילו את האזור וישראל תצדיע להם בהכנעה".

נשיא אונברסיטת בן-גוריון סיפר, כי הישראלים הפחידו את הערבים עם חיזוק שיחות השלום, ודומה היה כי ישראל מבקשת לעצמה הגמוניה כלכלית באזור. "הם חיבקו את הערבים בחיבוק דוב, וניכר בהם כי לא העיקר הוא החשוב, כי אם רק כותרת מפרגנת בגלובס..."

גם המלך חוסיין לא אהב אתה דיונים הפומביים, ועת זימן את הדובר לשיחה בארבע עיניים, אמר כי נוכחותם של עיתונאים בדיונים מדיניים, מעקרת את המגעים מתוכן פרודוקטיבי..."