פיצוי לעובדים שפוטרו משיקולים פוליטיים

שלושה עובדים בכירים הועסקו ברשות הדואר על-פי חוזה מיוחד. בתוך תקופת החוזה המיוחד, פוטרו שלושת העובדים מהרשות. השאלות המרכזיות שעמדו לדיון הן, האם פיטורים אלה נעשו כדין ומשיקולים ענייניים הנוגעים להליכי התייעלות ברשות או שמא נגועים הפיטורים בשיקולים זרים ופוליטיים; האם החלטת הפיטורים היתה סבירה ומידתית בנסיבות העניין; האם הליך הפיטורים התקיים כסדרו ועוד שאלות כיוצאות באלה.

בית הדין בהחלטתו, קבע כי העסקה בחוזה מיוחד מעניקה מצד אחד למעסיק גמישות ניהולית, עם זאת, העסקת עובד בחוזה מיוחד אינה שדה פרוץ ועל אף גמישותה, היא מהווה מסגרת מחייבת בין הצדדים ליחסי העבודה. חוזי עבודה נמשכים, כמו גם חוזי עבודה לתקופה קצובה, יוצרים ציפייה לגיטימית אצל העובד להמשיך ולהיות מועסק לפחות עד תום תקופת החוזה.

בית הדין קבע, כי אין חולק שבתקופה הנוגעת לענייננו עברה הרשות תהליכי התייעלות, ארגון מחדש ופיטורי עובדים. לא יכול להיות ספק שנקיטת צעדי התייעלות, צמצומים וארגון מחדש במפעלו של מעסיק, מהווה - אפריורי - סיבה טובה למהלך של פיטורים. עם זאת, אך ברור הוא שפיטורי עובד מטעמים של צמצומים והתייעלות חייבים להיות אמיתיים וחייב להיות קשר ענייני וישיר בין צעדי ההתייעלות לבין החלטת הפיטורים. לא כך היו פני הדברים בעניינים של העובדים שבפנינו.

נקבע, כי הרשות קיבלה החלטה לפטר את העובדים בלא כל קשר ענייני למהלך של התייעלות בזמן הרלוונטי. אין צורך להכביר מילים על הפסול הבסיסי הנעוץ בהחלטה למנות עובד או לפטרו משיקולים או מטעמים פוליטיים. החלטה שכזו עומדת בניגוד קוטבי למטרת יחסי העבודה בכלל וליחסי עבודה בשרות הציבורי בפרט.

בית הדין ציין, כי הוכחת טענה על קיום שיקולים פוליטיים בקבלת החלטה היא לעולם קשה ותעשה על בסיס ראיות נסיבתיות, היקש מסתבר מהתשתית המסוימת הנפרשת בפני ערכאת השיפוט, והעברת נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק בעת קיום חשד סביר שהחלטה מסוימת נגועה בשיקול פוליטי פסול. בית הדין בבחינת העניין שבפניו, קבע כי אכן קיימים "סימנים מעידים" מוחשיים בדבר קיום שיקולים פוליטיים בהחלטת הרשות לפטר את העובדים. לא עלה בידי הרשות להפריך את החשד בדבר קיומם של מניעים פוליטיים בהחלטה לפטרם.

הפררוגטיבה הניהולית אינה מילת קסם המעניקה למעסיק כוחות בלתי מוגבלים המשוחררים מביקורת. הפררוגטיבה הניהולית הוא כוח שיש להפעילו בתום לב, בשום שכל, באיזון, ותוך בחינת עניינו של העובד העלול להיפגע מן המהלך הנעשה מכוח אותה פררוגטיבה. בנסיבות העניין, נקבע כי אין הצדקה להורות על החזרת העובדים לעבודה ברשות תוך אכיפת יחסי עבודה בין הצדדים.

בית הדין קבע, כי הפיצוי שנפסק לעובדים על פיטורים שלא כדין ועל עגמת הנפש שנגרמה להם אינו מספק ואינו ממצה ולפיכך, מגיע לעובדים פיצוי בסכום השווה ל-6 משכורות חודשיות.