לדיון נוסף: מה עונש רוצחת בעלה המתעלל?

לפני מספר ימים גזר בית המשפט בחיפה חמישה חודשי עבודות שירות על אנה דוקלסקי שהורשעה בגרימת מות בעלה בהטחת אגרטל בראשו. השופט אילן שיף כתב כי החליט להפחית בעונשה בשל נסיבות חייה הקשות, היותה נתונה להתעללות של בעלה למעלה מ-30 שנה. הכאתו באגרטל של הבעל, מכה שגרמה למותו, היתה לדבריו מעשה ספונטני ובלתי מתוכנן מראש, כתגובה לכך שהשליך עליה מאפרה וקילל אותה.

את ההכרה בסבלן של נשים שבני זוגן מכים אותן ומתעללים בהן, מבקשת כעת הסניגוריה הציבורית להרחיב באמצעות בקשה (יום ד', 9.4.08) לדיון נוסף בערעור על עונש מאסר עולם שנגזר על אריקה פרישקין, מי שהורשעה ברצח בן זוגה המתעלל.

דוקרת את היד שהרביצה

מהרשעתה של פרישקין עולה כי היא "נטלה את חייו של מי שהיה בן זוגה במשך שבע השנים שקדמו למעשה ואשר היכה אותה, אנס אותה והתעלל בה תכופות. במשך מספר שעות לאחר שהצטיידה במספר סכינים וכלים חדים נוספים, דקרה את בן זוגה במספר מקומות בגופו... במהלך אותו זמן, דיברה אל בן זוגה והטיחה בו את כל המעשים הקשים שעשה בה. היא דיברה... דיבור אובססיבי, ללא הפסק, על יחסו כלפיה ועל המכות שנהג להרביץ לה, שאלה אותו שאלות על יחסו אליה וביקשה ממנו תשובות, וקשרה זאת באופן ישיר למעשיה כלפיו, כשהיא מציינת בין היתר שהיא דוקרת אותו בידו שהרביצה לה, וברגלו שבעטה בה. ההיסטוריה הארוכה, האלימה והאכזרית של המנוח ביחס למבקשת, והאופן שבו נחוותה על ידיה, מתמצים היטב בדבריה הספונטניים בעת מעצרה על-ידי שוטרים: "נכון, אני רצחתי אבל הוא רצח אותי שבע שנים".

ערעורה להפחית מעונש מאסר עולם שנגזר עליה נדחה בבית המשפט העליון תוך חילוקי דעות בין השופטים. ראש דעת הרוב, השופט דוד חשין, סבר כי "פרישקין לא הוכיחה קשר סיבתי בין ההתעללות לבין מעשה הרצח אשר בוצע ממניע של קנאה לבן זוגה לאחר שראתה אותו במחיצת אישה אחרת. אירוע זה ניתק את הקשר הסיבתי בין ההתעללות לבין מעשה הרצח". הוא הוסיף כי "אין להכיר ב'קינטור מתמשך' כרקע המצדיק הטלת עונש מופחת".

אפקט של "פחד מצטבר"

דעת המיעוט, השופטת עדנה ארבל, סברה כי "קיים קשר סיבתי בין ההתעלות שסבלה פרישקין מבן זוגה לבין מעשה הרצח, קשר שלא נותק על-ידי האירוע שבו ראתה פרישקין אותו בוקר את בן זוגה עם אישה אחרת. ארבל כתבה כי "בבחינת הקשר הסיבתי בין ההתעללות למצוקה יש ליתן משקל להשפעה המצטברת שעשויה להיות להתעללות קשה וארוכת שנים מצד בן הזוג המכה על מצבה הנפשי של האשה המוכה, כמו גם לכך שמשקעים שנותרו באישה כתוצאה מהתעללות מתמשכת זו עשויים בסיטואציות מסוימות להתפרץ, אפילו בתגובה לגירוי קל יחסית, שהוא בגדר 'טריגר' להתעללות ולסבל שהיו מנת חלקה לאורך השנים".

ארבל הוסיפה כי יש להחיל על פרישקין את סעיף ההפחתה בעונש בשל היותה אישה מוכה. "העובדה כי תגובת פרישקין באה דווקא בעת שלא היתה נתונה תחת איום, כפי שאכן קורה לא פעם אצל נשים מוכות, ניתנת גם היא להסבר באמצעות תיאורית 'מעגל האלימות' של Walker. לפי תיאוריה זו, ההתקפות התכופות מצד בן הזוג מציבות את האישה במצב קבוע של פחד. זהו מצב של 'פחד מצטבר'".

פסק דין עקרוני עבור נשים מוכות

כאמור, הסניגוריה הציבורית הגישה (יום ד', 9.4.08) בקשה לדיון נוסף לבית המשפט העליון. בבקשה טענה באת-כוח הסניגוריה עו"ד סמדר בן נתן, כי חילוקי דעות שהתגלעו בין שופטי ההרכב "מדגישים את החידוש והקושי הגדול הטמון בהלכה שיצאה תחת ידי שופטי הרוב ומעלים מחלוקת עקרונית בדבר הפרשנות הראויה לסעיף, מחלוקת הקשורה בטבורה לקשר בין סעיף זה לבין תופעת הנשים המוכות".

לטענתה, פסק הדין נשוא הבקשה "מהווה הלכה חשובה וחדשה, בעניין שטרם נפסק בו עד היום. הוא מעלה נקודות רבות ועקרוניות ביחס לפרשנות הסעיף, השנויות במחלוקת בין דעת המיעוט והרוב, וקובע בהן הלכה שטרם נקבעה קודם לכן".

"חשיבותו של פסק הדין, טענה עוד בן נתן, הינה "בהתייחסותו לתופעה החמורה של אלימות במשפחה, ונשים מוכות. זוהי תופעה חברתית אשר המשפט החל להתמודד איתה בשנים האחרונות, וחקיקת סעיף 300א(ג) היה ציון דרך עיקרי בהתמודדות זו. פסק הדין נשוא הבקשה הינו צעד נוסף בהתפתחות המשפטית ביחס לתופעה זו, ואולם עקרונותיו ותוצאתו קשים מאחר שהם פוגעים בהגנה החוקית שמספק המשפט לנשים מוכות, וביכולת להתחשב בנסיבות חייהן הקשות. אם יוותרו קביעות פסק הדין על כנו, התמודדות מערכת המשפט הישראלית עם תופעה זו תיסוג כמה וכמה צעדים אחורה, וזאת בניגוד לכוונת הסעיף אותו פירש פסק הדין".