התווכח עם הספק ולקה באירוע מוחי

בעל מכולת בן 41 מחולון תבע את המוסד לביטוח הלאומי בבית הדין לאזורי בתל אביב לאחר שלקה באירוע מוחי בעקבות ויכוח "חם" והמקרה לא הוכר כתאונת עבודה. מכתב התביעה עלה שבחודש מרס 1999, הגיע לחנות שבבעלות התובע ספק של חברת קוקה קולה והניח בפתח החנות 40 ארגזים. התובע ביקש שהספק יעביר אותם למחסן ולאחר שזה סירב, התפתח בין השניים דין ודברים שנמשך מספר דקות.

בסופו של דבר התובע החל לפנות בעצמו את הארגזים ולפתע כשהרים את הארגז הראשון, חש חולשה ואיבד שיווי משקל. באותו יום נסע לבית החולים שם אובחן שלקה באירוע מוחי עם שיתוק בפלג גופו הימני. לאחר תקופת אשפוז הועבר התובע לשיקום בבית החולים לווינשטיין ולאחר מכן לא שב למקום עבודתו.

מומחה רפואי שמונה על-ידי בית הדין בדק את התובע וקבע שההתרגזות לא שימשה זרז להופעת האירוע המוחי. בהמשך התבקש להתייחס לחוות דעתו של פרופסור מטעם התובע שהמליץ לנהוג בו כבית הילל, ולקבוע שסמיכות הזמנים בין הוויכוח לאירוע המוחי מעידה שהתרגזות התובע היתה "זרז" לאירוע המוחי. המומחה דחה את הדברים והדגיש שחוות דעתו התבססה על קונצנזוס המקובל בספרים נוירולוגים של החוגים באוניברסיטה בארץ ובצפון אמריקה.

עורך דינו של התובע עמד על כך שקיימת סמיכות זמנים מובהקת בנסיבות המקרה ויש בה כדי להכיר באירוע כתאונת עבודה בהתאם לדיני הביטחון הסוציאלי. "יש להעדיף את חוות דעתו של הפרופסור מטעמנו, על פני חוות דעת המומחה, ולחילופין למנות מומחה רפואי נוסף". עורך דינו של התובע הוסיף שהעובדה שהמומחה נעזר בקרדיולוג, בחוות דעתו, מעידה על חוסר בטחונו.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, דחה השופט שמואל טננבוים את התביעה ללא צו להוצאות. "כעולה ממכלול חוות דעתו של המומחה, אשר בחלקה סומכת עצמה, על חוות דעתו של המומחה המשלים, שהינו קרדיולוג במומחיותו, אין קשר סיבתי בין האירועים בעבודה לבין הפגימות הרפואית. המומחה פירט בהרחבה את חוות דעתו והשיב לשאלות חוזרות ונשנות שהופנו אליו על-ידי בית הדין ואשר התבקשו על-ידי בא-כוח התובע. לא מצאנו כי קיימת סתירה בין עמדתו בחוות דעת אחת לעמדתו בחוות דעת מאוחרת יותר. אין מדובר בחוסר ביטחון של המומחה אלא בבקשה לקבלת חוות דעת בתחום שאינו בתחום מומחיותו. חוות דעתו של המומחה המשלים הינה בגדר נתון נוסף אשר נלקח בחשבון על-ידי המומחה".

השופט הדגיש שסמיכות זמנים אינה נתון מספיק לצורך הכרה באירוע כתאונת עבודה. "המומחה היה ער לסמיכות הזמנים ולמרות האמור, קבע כי אין נתון זה קובע אך יש לקחתו בחשבון. אין אנו מוצאים מקום להתערב במסקנה רפואית זו. בית הדין מעדיף חוות דעת של המומחה אשר מונה על ידו, על פני חוות דעת של צד להליך. לא מצאנו עילה לסטות מכלל זה ולקבל את חוות דעתו של הפרופסור שהוגשה מטעם התובע". בית הדין לא מצא לנכון למנות מומחה נוסף נוכח חוות דעתו המנומקת והמפורטת של המומחה.