רופא נותח בגבו לאחר שהזיז כיסא גניקולוגי

ד"ר נפתלי צוקר, גניקולוג עצמאי, תבע את המוסד לביטוח לאומי בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וביקש להכיר בתאונה מוזרה שאירעה לו כתאונת עבודה. בחודש ספטמבר 2005, כשעבד במרפאה בלוד, הזיז כיסא גניקולוגי כבד תוך כדי חיפוש חותמת שנפלה במרווח הצר שבין הכיסא לקיר וחש כאב חד בגב התחתון.

"ניסיתי להיכנס מלמעלה ולא הצלחתי להגיע... החותמת ישבה כנראה ליד הרגל של הכסא... התרוממתי ובהיסח הדעת ניסיתי להסיט את הכסא כדי שיהיה מספיק מרווח להיכנס. באותו רגע חשתי מכת חשמל בגב התחתון". בהמשך כשהכאבים גברו, קיבל זריקה מעמיתו למרפאה, האורטופד ד"ר יוסף וכעבור חודש עבר ניתוח בגבו. ד"ר צוקר אישר שבשנת 2001, סבל מכאבי גב ומאז עבר טיפולי פיזיותרפיה והחזיק חגורת גב בביתו.

"כאבי גב מקבילים לכאבי ראש שיש לכל אחד... אי אפשר להסיק מזה שסבלתי מכאבי גב באופן כרוני". לדבריו, בתום לב לא הוציא תעודה רפואית לנפגע עבודה, מייד לאחר האירוע, אלא כעבור חודשיים. "ברגע שהבנתי שבהשתלשלות האירוע מדובר בתאונת עבודה...רק אז התחלתי לפעול בנושא הזה. זה לא שטח שאני מבין בו. רק אז התחלתי לשאול מה צריך לעשות. לא יכולתי לנחש שההסטה של הכסא תסתיים בפריצת דיסק וניתוח".

המוסד לביטוח לאומי ביקש לדחות את התביעה בטענה שלא מדובר בתאונת עבודה. לדבריו, במסמך הרפואי שהנפיק ד"ר יוסף, בסמוך לאירוע, לא צוינה תאונת עבודה אלא שהתובע התלונן על כאבי גב תחתון, רגל ימין וקיבל זריקה. דבר זה מחזק, כך לגרסת הביטוח הלאומי, את הסברה שהתובע סבל מכאבים שלא היו קשורים לאירוע אלא לכאבי הגב הכרוניים שמהם סבל בדרך כלל. הביטוח הלאומי הוסיף שהתובע לא צרף אישור מחלה שהוגש לחברת הביטוח במסגרת תביעתו לאובדן כושר עבודה והדבר מלמד שלא דיווח על אירוע הקשור לעבודה.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר דחתה השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, את התביעה ללא חיוב בהוצאות ולאחר שקיבלה את עמדת המוסד לביטוח לאומי. לדבריה, בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, עובד עצמאי שעבר תאונת עבודה חייב להוכיח שהתאונה אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח יד ועקב עיסוקו במשלח ידו. "במקרה שלפני, לאחר שקילת העדויות, אני סבורה שהתובע לא עמד בנטל להוכיח שאירע לו אירוע תאונתי". השופטת הפנתה למסמכים הרפואיים שהוצאו בסמוך לאירוע וקבעה שאין בהם רמז שהכאב שחש התובע בגבו נגרם מאירוע ספציפי או כתוצאה ממאמץ פיזי חריג הקשור לעבודה.

"יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים מתוך הנחה שחולה הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על-מנת לזכות בטיפול הנכון". השופטת הדגישה שהרישום של ד"ר יוסף באשר לכאבי הגב של התובע ביום האירוע: 18.9.05 זהה לרישום קודם מיום: 20.3.05 ובביקור לאחר האירוע: 27.10.05 נרשמו דברים דומים. "ללא כל אזכור לאירוע קודם כלשהו או קשר לעבודה. רק ביום 20.11.05 מילא התובע לראשונה טופס בל 280 ואז נרשם לראשונה במסמכים הרפואיים על התאונה הנטענת מיום 18.9.05".