12 שנות מאסר לאונס בתו מגיל 3

יותר מעשרים שנה אחרי שהתעלל בבתו ואנס אותה, מגיל 3 ועד גיל ההתבגרות, נשלח שמואל בנימין בן 68, ל-12 שנות מאסר בפועל. בית המשפט הורה לו גם לפצות את בתו בסכום של למעלה מ-200 אלף שקלים.

בהחלטה כתבו שופטי בית משפט המחוזי בתל אביב סביונה רוטלוי יהודית אמסטרדם וד"ר קובי ורדי כי "עבירה של גילוי עריות הינה אחת מהעבירות הקשות והשפלות ביותר ועל כן מחייבת ענישה מחמירה". הם הוסיפו כי "כאשר אב גוזל בצורה שיטתית את נעוריה של בתו, את תומתה, את סיכוייה לילדות רגילה, הקובעת במידה מרובה את המשך חייה, כאשר אב מפר בכל צורה אפשרית את זכויותיה הבסיסיות ביותר של ילדות - הזכות לכבוד, הזכות להגנה על גופה ונפשה ואף הזכות להתפתחות. כאשר אב משליט טרור על ילדתו ועל יתר בני ביתו ובכך מאפשר ליצריו לגבור על כל מוסכמה חברתית, כאשר הוא 'משתמש' בבתו כתחליף לאשתו - לא תהא מידת הרחמים מצד בית המשפט מנת חלקו".

השופטים ציינו כי המתלוננת הגישה את תלונתה בעקבות "חלום שחלמה בעת שהייתה בת 23 ושהתה בניו-יורק, עשרים שנה אחרי תחילת ביצוע העבירות ו-12 שנים אחרי סיומן. התלונה הוגשה כשנתיים לאחר ההיזכרות שלה במעשים שעשה בה אביה בעת ילדותה". כיום מדובר לדבריהם ב"אשה בת 32 המאובחנת כסובלת מסינדרום פוסט טראומטי על-רקע התעללות מינית בילדות... כתוצאה מההתעללות היא סובלת מהפרעות חרדה ודיכאון, אינה עובדת וכל הנסיונות לשקמה לא נשאו פרי". כמו כן "התגלו אצלה פגיעות קיצוניות קשות מנשוא, היא איבדה כל אמון וביטחון באנשים הקרובים לה, בזולת ואף בעצמה וכתוצאה מכך התפתחו אצלה התנהגויות של הרס עצמי".

יתרה מכך, בעקבות המשפט, היא "נודתה על-ידי חלק מבני משפחתה, דבר שהעצים את הנזקים והשאיר אותה חשופה ובודדה עם תחושות של אפסיות והיעדר שליטה בחייה...כיום היא מתקיימת מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי שהכיר בנכותה הנפשית". במקרה שלפנינו, הם כתבו, "ההרס הנפשי של המתלוננת הוא גדול מנשוא. ענישה מחמירה לבנימין אומנם לא תפצה את המתלוננת על הרס חייה אבל תעביר מסר לה וליתר נפגעות עבירה בתוך המשפחה כי לא רק שאין היא אשמה באותם מעשים שנעשו בה, אלא שאביה, שכה התעלל בה ולא היה מוכן לקחת אחריות למעשיו, ייתן את הדין על מעשיו חרף גילו הגבוה כיום, וחרף העובדה שהמתלוננת אזרה עוז להתלונן רק כעבור שנים רבות".

למרות שמדובר באדם "נעדר עבר פלילי שפרנס את בכבוד את משפחתו ומילא חובתו לצה"ל, שיקולי הענישה בעבירות של גילוי עריות מבכרים את האינטרס הציבורי המחייב הטלת עונש כבד על פני הנסיבות האישיות של ההורה המתעלל", הם כתבו. לדבריהם, "העובדה שהמעשים התגלו באיחור רב אינה יכולה לשמש כנימוק לקולא בעל משקל רק, שכן אלמלא כן, ייתכן שכתב האישום היה מייחס לנאשם מסכת מפורטת ומתמשכת יותר של עבירות. גם גילו הגבוה של הנאשם כיום אין בו משום שיקול מכריע להקל עימו שכן לצערנו בבתי הכלא מצויים לא מעט אנשים מבוגרים שהינם הורים או סבים שהורשעו על-ידי בתי משפט בעבירות של גילוי עריות".

במסגרת גזר הדין הוסר צו איסור פרסום שמו של האב שביצע את העבירות. זאת לבקשת המתלוננת והסכמתן של אם המתלוננת ואחותה. "במקרה שלפנינו המתלוננת מעוניינת בפרסום הפרשה כולל שמו של הנאשם. לדבריה אין היא עוד זקוקה להגנת בית המשפט והיא חשה צורך לשתף את הציבור בחוויותיה כילדה שאביה התעלל בה מינית ובחוויותיה כאשה בוגרת שהתעמתה על הזכרונות, שהציפו אותה בשלב מסויים של חייה והביאו אותה להתמודד עם אביה בדרך של הגשת תלונה במשטרה גם אם כעבור שנים רבות והעדה בבית המשפט".

כאמור, על שמואל בנימין הוטל עונש של 14 שנות מאסר מהן 12 שנים בפועל. כמו כן עליון לשלם לבתו פיצוי בסך 228 אלף שקלים.

פרקליטתו של בנימין, עו"ד יואלה הר שפי, הודיעה כי תערער הרשעתו. הר שפי מסרה ל Nfc כי מדובר בפעם הראשונה שבית משפט מרשיע "על סמך חלום שחלמה אשה עשרות שנים אחרי המעשה הנטען ומשהתעוררה החליטה כי הדברים שבחלום אכן התרחשו בפועל".

לטענתה, אם אכן נאנסה המתלוננת מגיל 3 ועד גיל 11 מספר פעמים בשבוע, "קשה להבין כיצד היתה בבתוליה בעת קיום יחסי מין עם חבר בגיל 15, כפי שהודתה במשפט בעצמה וכפי שהעיד במשפט החבר שלה דאז". הפרקליטה מדגישה כי "ההרשעה לא התקבלה פה אחד וכי השופטת יהודית אמסטרדם זיכתה את הנאשם מחמת הספק".