העיתונים הגדולים מפרסמים ספקולציות בכותרות ראשיות

הסיבות לשימוש בשיח עתיד

&#8226; <U>טכנולוגיות</U> - סביבה טכנולוגית רווית מדיה המתעדכנת תדיר

&#8226; <U>תרבותיות-פסיכולוגיות</U> - להתמודדות עם פחדים בקהילה

&#8226; <U>מוסדיות</U> - הפגנת מומחיות כדי לבצר מעמד בחברה

&#8226; <U>פונקציונאליות</U> - מילוי תפקידי "סיקור הסביבה" ו"קישור ותיאום" מצריך דיווח על העתיד

&#8226; <U>כלכליות, פוליטיות וחברתיות</U> - תחרות על משאבים, כניסת מומחי מדיה לפוליטיקה, אינטרסים של אנשי צבא ופוליטיקאים להעצים איומים עתידיים

סקירת עמודי השער בעיתונות היומית בישראל ב-18 השנים האחרונות מלמדת על תופעה בעייתית, ולפיה רוב הכותרות הראשיות (75-63 אחוז) עוסקות בעתיד ולא רק באירועי העבר. כך עולה ממחקרו של ד"ר מוטי נייגר מבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית בנתניה. יתור מזה: בדיקה פרטנית מעלה כי מרבית הכותרות העתידיות לא התממשו.

במחקר נבחנו 1,745 כותרות בשלושת העיתונים הנפוצים ידיעות אחרונות, מעריב והארץ בשנים 2003-1985 כדי לעמוד על הטיפולוגיה של שיח העתיד בעיתונות.

בשיח הכותרות אין שינוי כמותי, אך ישנה עליה משמעותית ברמת הספקולציה שלהן. אם בעבר רובן היו ברמת ספקולציה נמוכה (נוסח "שר החוץ ייפגש עם שגריר ארה"ב") הרי שכיום מתרחבת מגמת השימוש בתרחישים שהסיכוי להתרחשותם קטן ("יבוטלו חמישה משרדי ממשלה") או בתרחישים הגרועים מכל ("הטילים האירנים יכולים להגיע עד לב ישראל").

קרקע פוריה לסחרירים

השיח המדובר יוצר ארועים במקום לדווח עליהם. ד"ר נייגר מסביר במחקרו כי יצירת ארועים היא קרקע פוריה לסחרירים תקשורתיים, להפרחת בלוני ניסוי, ליצירת רושם של עשייה, לטיוח עובדות קשות ("הארוע ייחקר"), להעצמת איומים, ליצירת סולידריות ולהצדקת פעילות ממשל.

לדבריו, המשמעות התרבותית של שיח העתיד ברמות ספקולציה גבוהות בתקשורת היא העדות ל"מצב הפוסט-מודרני" של החברה בעולם המערבי בכלל, ושל החברה בישראל בפרט.

כחמישית מן הכותרות הלא-ראשיות מתייחסות לארועי העתיד. בניגוד לתפישה המקובלת, העיתונות אינה מדווחת רק על מה שקרה, אלא עוסקת בספקולציות, אם באופן ישיר ואם בציטוט אנשי צבא או פוליטיקאים.

חוקרי תקשורת מסכימים כי המושג החמקמק "דעת קהל" מושפע מהאופן בו מוצגים האירועים במציאות הסימבולית. אולם תפקידה של התקשורת מורכב עוד יותר כשהתקשורת עוסקת באירועים שלא התרחשו עדיין, קרי: חדשות על ארועים עתידיים. במקרים כאלה, מקומה של התקשורת כמבנת מציאות וכמספרת סיפורים בולט הרבה יותר.

** באפריל 2004 ניבאו כלי התקשורת בישראל את נצחונו של שרון במשאל על ההינתקות בקרב מתפקדי הליכוד ונכשלו כישלון חרוץ. הפרשנים הפוליטיים, שהתבססו על האווירה בסביבתו הקרובה של שרון, לא העריכו נכונה את כוחם של מתנגדי ההינתקות ואת כוחה של תקשורת פנים אל פנים, שנעשתה בעבודת השטח. יש בכישלון ניבוי זה לשים בפרופורציה את המיתוס על כוחה של התקשורת.

הקשר בין המדווח למציאות עשוי להיות מקרי בהחלט, וכך הופכים עיתונאים לכרוניקאי התקופה. לעיתים, ה"מציאות" הנוצרת במוחו הקודח של הכתב מתרחשת על דפי העיתון או מעל גלי האתר, החל מפגישות שלא מתממשות, שביתות המבוטלות ברגע האחרון וכלה בטילים כימיים שמעולם לא הגיעו ליעדם (עדיין...).

צילום: חיים בבועה שתתנפץ?