נדחתה תביעה של מד"א לתשלום פינוי באמבולנס

מגן דוד אדום בישראל תבע את עינת וקנין בבית משפט השלום בחדרה בסכום של 1,208 שקל בגין חוב שלא שולם. מכתב התביעה עלה שבתאריך 31.3.2000 פונתה וקנין ממקום עבודתה, כמלצרית בבית קפה, באמבולנס לבית חולים הלל יפה לאחר שחשה ברע. מגן דוד הבהיר שהסך של 636 שקל כלל את עלות הפינוי (סכום הקרן) והיתרה הינה ריבית והצמדה, הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. לדבריו, שלח מספר התראות לוקנין והיא התעלמה. ההתראות, כביכול לא צורפו לכתב התביעה.

בכתב ההגנה ביקשה וקנין לדחות את התביעה על הסף עקב השיהוי הרב בו נקטה התובעת עד להגשתה ולחייב את מגן דוד אדום בתשלום הוצאותיה. לדבריה, התביעה הוגשה 3 ימים לפני תקופת ההתיישנות ונמסרה לה לאחר שהסתיימה. כמו כן שמעולם לא קיבלה מכתבי התראה ו/או הודעות תשלום למרות שלא החליפה כתובת וניתן היה לאתרה. וקנין הוסיפה שמעבידה הבטיח שישא בהוצאות הפינוי וכעת משנסגר העסק אין לה למי לפנות ועלול להיגרם לה נזק ממוני שלא בצדק. עוד התברר שמגן דוד אדום שלח לוקנין לאחר הגשת התביעה, 3 מכתבי התראה אגרסיביים ("התראה אחרונה לפני המשך הליכים משפטיים") בהם נתבקשה לשלם 2,942 שקל, סכום הכפול מסכום התביעה וללא הסבר לכך.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר, דחתה השופטת הדסה אסיף את התביעה וחייבה את מדו דוד אדום בישראל לשלם לוקנין הוצאות בסך 4,000 שקל. השופטת מתחה ביקורת נוקבת על התנהלותו של מגן דוד אדום וקיבלה את כל טענותיה של וקנין. "אני סבורה כי אכן התובעת השתהתה יתר על המידה בהצגת דרישתה לנתבעת לתשלום בגין הפינוי. התובעת לא הציגה ולו דרישה ו/או פנייה אחת שנעשתה לנתבעת טרם שהוגשה התביעה. כאשר התובעת שתקה לאורך כמעט 7 שנים ולא פנתה בכל דרישה לנתבעת, וכאשר הדרישה הראשונה באה בדרך של הגשת תביעה נגד התובעת שלושה ימים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות, אני סבורה כי מדובר בשיהוי שאינו סביר ואשר יש לדחות בגינו את התביעה. התובעת לא הציגה כל הסבר מניח את הדעת לכך שלאורך כל השנים עד להגשת התביעה שתקה ולא פנתה ולו פעם אחת לנתבעת בדרישה לתשלום הסכום".

השופטת קיבלה את הטענה שהשיהוי גרם לנתבעת נזק מהותי בכך שמנע ממנה אפשרות להפנות את דרישת התשלום למעסיקה שפשט בינתיים את הרגל. בפסק הדין הובעה תרעומת על שמגן דוד אדום הגיש את התביעה לבית משפט השלום בתל אביב למרות שלא היתה לו סמכות מקומית לדון בתיק, "והתנהלות זו אינה ראויה". כמו כן שנהג בחוסר תום לב מובהק ותוך שימוש לרעה בהליכי בית המשפט כששיגר לנתבעת שלושה מכתבי התראה לאחר הגשת התביעה ונקב בסכום מנופח גבוה ותמוה.

השופטת הדגישה שאין מקום לחייב את הנתבעת בהפרשי הצמדה וריבית כל עוד לא נשלחה לה דרישה לתשלום החוב. "מדובר בתובענה מיותרת, שהתנהלות התובעת במסגרתה גרמה לסרבול רב ולהליכים מיותרים שעלותם גבוהה לאין ערוך מסכום קרן החוב".