פועל בניין שכח שקיבל כספים מקרן פנסיה

וליד עואד תבע את קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת בטענה שלא קיבל כספים שהצטברו לזכותו. מכתב התביעה עלה שהתובע היה פועל בניין בשנים: 1964-1979 ובתחילת 1980 חתם על טופס "הצהרה על עזיבה מהקרן" וביקש לקבל סך של 189,659 לירות שהצטברו לזכותו. הנתבעת מסרה לתובע צ'ק בו נרשם בטעות מספר ת.ז השונה משלו בספרה אחת, ולמרות זאת הצ'ק כובד על-ידי בנק הפועלים. התובע התעקש שלא הפקיד את הצ'ק, החתימה עליו אינה חתימתו ולא קיבל ולו אגורה אחת לרפואה. הוא הציג חוות דעת גרפולוגית שאין מדובר בחתימתו. הצדדים היו חלוקים בשאלה אם מי שמשך את הצ'ק היה התובע או שמא אדם אחר.

הנתבעת טענה שהתובע הפקיד בחשבונו את הצ'ק, עליו נרשם שמו ולמוטב בלבד, ומשך חלק מהסכום. "ביום משיכת הצ'ק הופקד בחשבונו סכום הצ'ק בניכוי 10,000 לירות". הנתבעת הציגה חוות דעת גרפולוגית שסתרה את ממצאי התובע וקבעה שהחתימה על הצ'ק היא חתימתו. לאור זאת ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה, בהעדר עילה, ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר דחה השופט חיים ארמון, את התביעה ללא חיוב בהוצאות עקב מצבו הקשה של התובע. לדברי השופט, הוכח במידה מספקת שהתובע משך את הצ'ק ללא קשר לחוות הדעת הגרפולוגיות הסותרות שלא ניתן להכריע ביניהן בהעדר חוות דעת של מומחה ניטרלי. השופט קבע שפקידי הבנק שהכירו את התובע, משום שהיה לו חשבון באותו בנק, "סלחו" על הטעות בספרת תעודת הזהות ואפשרו לו למשוך את הצ'ק.

"ההנחה שפקידי הבנק חרגו במשהו מן הנהלים (בכך שאפרו משיכה על-ידי התובע למרות הטעות בספרה אחת במספר הזהות) סבירה בעינינו הרבה יותר מאשר ההנחה שהפקידים פעלו במדויק לפי הנהלים ושילמו את הכסף לאדם אחר ששמו כשם התובע ומספר הזהות שלו שונה בספרה אחת. היא גם סבירה בעינינו יותר מההנחה שהפקידים חרגו לחלוטין מן הנהלים ושילמו את הכסף לאדם אחר ששמו אינו כשם שנרשם על גבי הצ'ק. ניתן להניח במידה רבה של וודאות שכאשר התובע הגיע לסניף הבנק למשוך צ'ק שקיבל מהנתבעת כשהצ'ק נרשם לפקודתו, הפקידים לא דקדקו עמו ולא השוו את מספר הזהות שנרשם על גבי הצ'ק למספר הזהות הנכון של התובע (או שאף אם השוו זאת - לא שמו לב לשוני בספרה אחת).

השופט הסיף שהתובע חתם על טופס בקשה של הנתבעת למשיכת הכספים וסביר להניח שאם לא היה מקבל כספים היה פונה לנתבעת ומנסה לברר מדוע הכספים לא הועברו אליו. "התובע אינו טוען שניסה לברר זאת. על כן, גם מסיבה זו נראה סביר יותר שהתובע הוא זה שקיבל את הצ'ק מהנתבעת ומשך באמצעותו את הכסף שהופקד בחשבונו. התובע אינו אמור לקבל את הסכום פעם נוספת". לטענת השופט, אין לשלול את האפשרות שעקב מצבו הבריאותי הקשה לא זכר התובע שמשך את הכסף בשנת 1980.