סוכנת נסיעות התפטרה ונטלה כספים שלא כדין

שולמית בבליקי תבעה את ליש נסיעות ותיירות בע"מ בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לאחר שלדבריה, פוטרה שלא כדין. בבליקי תבעה פיצויי פיטורים, שכר עתידי (עבור 45 יום), תשלום בגין הודעה מוקדמת, הפרשות לקרן השתלמות, דמי הבראה ופיצוי שאינו ממוני.

מכתב התביעה עלה שהתובעת שימשה כסוכנת נסיעות במשרדה של הנתבעת מחודש ספטמבר 2004 ועד לחודש מרס 2006 בו יצאה לחופשת לידה מוקדמת בהתאם להסכמת הצדדים. בית הדין נדרש לסוגיית סיום עבודתה של התובעת במהלך חופשת הלידה - האם התפטרה או שמא הנתבעת פיטרה אותה? יומיים לאחר חופשת הלידה (28/3/06) הגיעה התובעת למשרדי הנתבעת וסיפרה, לראשונה, שבכוונתה לטוס, עוד באותו יום, לארצות הברית ושם ללדת. מנהלת המשרד ערכה בדיקות ברישומיה וגילתה שהזמינה שירותי תעופה לה ולמשפחתה בסכום העולה על 5,000 דולר על חשבון הנתבעת וללא אישור.

בתגובה שלח בעל הנתבעת מכתב לתובעת בו התבקשה להחזיר מיידית את הכספים: "הנהלים לעניין נסיעות לחו"ל ידועים לך היטב שהרי כל העובדים קיבלו חוזרים בהם ניתנו הנחיות ברורות כיצד לנהוג. היית צריכה לפנות לחתום מטה כדי לקבל אישור למשוך שירותים באשראי שהרי זוהי נורמת העבודה המקובלת. מכיוון שלא נהגת כך והעדפת לפעול בצורה מחתרתית הרי שמדובר במעילה חמורה באמון על כל המשתמע מכך". התובעת התעלמה מדרישת הנתבעת להשיב את הכספים עד עצם היום הזה. התובעת הודתה בכתב התביעה שחייבה בעבר, מספר פעמים, את הנתבעת בגין שירותי תעופה וללא קבלת אישור. כמו כן שהעובדה שלא קיבלה משכורת של חודש מרס בסך של 7,235 שקל וזו קוזזה מהחוב שעמד על 19,000 שקל העידה על כוונת הנתבעת לפטרה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת שלא פיטרה את התובעת והתעקשה שהשיחות שניהלה עמה מטרתן היתה אחת: להחזיר לעצמה את החוב ולבטל חיובים עתידיים. לדבריה, פיטורי התובעת בנסיבות הללו לא היו מקדמים את מטרתה. הנתבעת הפנתה למכתב שנשלח לתובעת ובו נאמר: "אנו המומים מהצורה המכוערת בה בחרת לסיים את עבודתך בחברה. נראה לנו שנסיעתך החפוזה לארצות הברית אינה אירוע תמים כלל ועיקר והיא תוכננה בהיחבא זמן רב מראש". בעדותה בבית הדין טענה אשתו של בעל החברה שחששה שהתובעת לא תשיב את הכספים ולפיכך לא היה היגיון בפיטוריה. "לא פיטרתי את התובעת כי פיטורים בשלב זה לא היו מקדמים אותי. הייתי ממוקדת מטרה ורציתי להחזיר את הכסף ולא חשבתי שפיטורים בשלב זה יכולים לקדם אותי. לדעתי זו אכן גניבה".

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר דחתה השופטת רות נטע, את התביעה וחייבה את התובעת לשלם לנתבעת 12,000 שקל הוצאות משפט.

"יש לראות בחומרה את העובדה שהתובעת לא מצאה לנכון להשיב לנתבעת ולו שקל אחד מהסכומים שנטלה ממנה ללא אישור וזאת למרות הדרישות הרבות שהופנו אליה. התובעת לא פוטרה מהנתבעת אלא הפסיקה את עבודתה מיוזמתה וזאת לאחר שנטלה, שלא כדין, סכומים שונים מהנתבעת ואף מיאנה להשיבם. זאת גם לאחר שנדרשה לעשות כן מספר פעמים".