עתירה: למנוע פרס ישראל משטרנהל

לבית המשפט העליון הוגשה (יום ב', 17.3.08) עתירה לביטול פרס ישראל לפרופ' זאב שטרנהל. העותרים טוענים כי שטרנהל הכיר בלגיטימיות של המאבק המזוין הפלשתיני ואף טען כי "נבון יותר למקדו במתנחלים". אדם כזה, לטענת העותרים, אינו ראוי לפרס ישראל "המבטא את המדינה כולה את הקונסנסואלי, המשותף והמאחד. מי שמתיר את דמם של אזרחים ישראלים אינו ראוי לפרס זה".

העותרים חושפים כי המועמד לזכות בפרס אף הורשע בהוצאת דיבה בבית משפט בצרפת בספר שהוציא בהקשר למקצועו כפרופ' למדע המדינה.

מדובר בעתירה שהגישו הפורום המשפטי, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ויו"ר מזכירות הישוב עפרה, באמצעות בא-כוחם עו"ד יצחק בם. בעתירה הם מבקשים להורות לשרת החינוך יולי תמיר לבטל את ההחלטה להעניק לשטרנהל את הפרס או להחזיר את ההחלטה לדיון נוסף בוועדת השופטים.

טענות העותרים מתייחסות למאמרו של שטרנהל ממאי 2001 בעיתון הארץ, שבו כתב תחת הכותרת: "מול ממשלה סהרורית", כי "כל הצמרת הפלשתינית מבינה, שזכות שיבה לישראל שבתוך הקו הירוק לא תתממש לעולם, אך אינה מעזה לומר את האמת ליושבי המחנות. נראה, שגם מחסום אחרון זה יוסר בעתיד הלא רחוק. האינתיפאדה היא ניסיון לדחות את ההכרעה ובה בעת לבנות עוד נדבך של גבורה והקרבה שעליו יונחו יסודות העצמאות. לרבים בישראל, אולי אף לרוב המצביעים, אין ספק בדבר הלגיטימיות של ההתנגדות המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינים מעט תבונה, הם היו מרכזים את מאבקם נגד התנחלויות ולא פוגעים בנשים ובילדים, ונמנעים מירי על גילה, על נחל עוז וכל שדרות, כן היו נמנעים מהנחת מטענים מצדו המערבי של הקו הירוק. בדרך זו היו הפלשתינים משרטטים בעצמם את פרופיל הפתרון שממילא יושג בעתיד: הקו הירוק המתוקן יהיה גבול בינלאומי ושטחים יוחלפו כדי לפצות את הפלשתינים על האדמות שכבר סופחו לישראל ואולי עוד יסופחו".

שטרנהל ניסה לתקן באמצעות מאמר נוסף את הסערה שחוללו דבריו. במאמר "החטא הקדמון ועונשו", כתב כי "לא התכוון להשיא עצה לפלשתינים, אלא רק תיאר כיצד הצד השני היה נוהג לו פעל באורח רציונאלי ומבוקר". העותרים מוסיפים כי לעניין קדושת החיים של המתנחלים כתב: "חייו של כל אדם, יהודי כערבי, מתנחל כתושב ישראל שבתחומי הקו הירוק, יקרים בה במידה. עם זאת, תפישה זו של קדושת חיי אדם, המכתיבה את היחס לכל מתנחל כיחיד, אינה יכולה לעצב באורח בלעדי את היחס למתנחלים כגוף קולקטיבי המנסה להכתיב את המדיניות הלאומית".

דברים אלו של שטרנהל לא הרגיעו את האווירה אלא הוסיפו על "חומרת האמירות המקוריות", נטען בעתירה, וזאת בעיקר על-רקע אירועי הטרור שהיו באותה תקופה שהתבטאו ב"רצח בדרכים ממארבים וממכוניות נוסעות, בחדירת ערבים ליישובים ורצח אזרחים בבתיהם".

העותרים מוסיפים בעתירה כי "לשונו החדה והבוטה" של שטרנהל היתה "בעוכריו" גם במישור האקדמי, חקר מדע המדינה שבהקשר לתרומתו ניתן בין היתר הפרס, כשהורשע בתביעת דיבה בבית משפט בצרפת בגין ספרו על מקורות הפאשיזם "לא ימין ולא שמאל".

בעתירה נמתחת גם ביקורת על התנהלות ועדת השופטים לפרס ישראל הבוחרת את המועמדים וממליצה עליהם לשרת החינוך. הוועדה מנהלת דיונים סודיים ואינה מנהלת פרוטוקולים או רישום כלשהו. לטענת העותרים ועדה זו אינה יכולה לטעון כי היא נהנית מחזקת "תקינות המעשה המנהלי", זאת משום שאינה רושמת את פרוטוקול הדיונים, "לא מובנה בתקנון הפרס מנגנון כלשהו של איסוף עצמאי של החומר אודות המועמדים ובדיקתו ודיוני הוועדה הינם סודיים. הוראות הסודיות ופטור מניהול פרוטוקולים אינם מעוגנים בשום דין. במצב זה, בהיעדר כלים ליצירת תשתית עובדתית ובהיעדר פרוטוקול שיאפשר לבדוק איזה חומר היה בפני הוועדה אין לאפשר לוועדה ליהנות מחזקת התקינות ואין להניח כי ההתבטאות של פרופו' שטרנהל ביחס ללגיטימיות של הטרור הפלשתיני נגד המתנחלים היה מונח בפני הוועדה".

פרס ישראל לטענתם, מוענק מדי שנה בחג העצמאות בעבור הישגים יוצאים מן הכלל בתחומי מחקר ועשייה שונים ותרומה מיוחדת לחברה בישראל. לפיכך מתעוררת שאלה "האם ראוי להעניק פרס ממלכתי למי שקומם עליו חלקים גדולים של הציבור ולמי שבהתבטאויותיו מעניק לגיטימציה לביצוע פעולות טרור נגד אזרחים".

העותרים מבקשים מבית המשפט להוציא צו על תנאי שיורה לשרת החינוך יולי תמיר לבטל את ההחלטה להעניק לשטרנהל את הפרס ולחילופין להחזיר את ההחלטה לוועדת השופטים לפי תקנון פרס ישראל לדיון מחודש.