דיכטר: לפעול להריסת בית המחבל

הקולות הזועמים, הדורשים להרוס את בית המחבל שטבח את תלמידי הישיבה במרכז הרב, בהם גם קולות המשפחות השכולות, נשמעו בלשכת השר לביטחון פנים אבי דיכטר. השר הנחה את המשטרה לפעול להריסת הבית המצוי בשכונה במזרח ירושלים, ג'אבל מוכבר.

בעקבות ההנחיה פנתה המשטרה למשרד הביטחון כדי לבדוק את ההליך הדרוש כדי להוציא לפועל את הנחייה השר, להרוס כאמור את הבית או לחלופין לאטום אותו. דיכטר עצמו אמר כי הוא מקווה שבסופו של דבר תימצא תשתית משפטית שתאפשר את ביצוע ההריסה. "בלעדיה לא ניתן לעשות דבר", אמר דיכטר בדיון בכנסת.

הוא התייחס במהלך הדיון לביקורת שניתחה עליו כי לא "אכף" את הריסת סוכת האבלים, והדגיש כי אין בכך עבירה על החוק. הוא התייחס לטענות כי בירדן הרסו את הסוכה של בני משפחת המחבל, ואמר כי הוא אינו מניח שחברי הכנסת מעוניינים להתנהל על-פי החוק הירדני דווקא. במהלך הדיון ציין יו"ר סיעת הליכוד, גדעון סער, עורך דין במקצועו כי האסמכתה החוקית להריסה הסוכה מצויה בפקודה למניעת טרור.

המשפחות השכולות הודיעו לפני מספר ימים כי אם המדינה לא תבצע את ההריסה ייצאו הם ביחד עם מכריהם וחבריהם, בתום האבל, ויהרסו את הבית בעצמם.

פנייה לאלוף להפעיל סמכות

יצויין כי יום למחרת הטבח (יום ו', 7.3.08) פנה הפורום המשפטי בדרישה כי אלוף פיקוד העורף יאיר גולן יפעיל את הסמכות המוקנית לו לטענתם, להורות להרוס את הבית. בפנייה טען בא-כוחו הפורום עו"ד יצחק בם כי בהתאם לתקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) מוקנית לאלוף סמכות "להורות, לאחר מתן זכות שימוע למעורבים, על הריסת ביתו של המחבל".

בם הוסיף וציין כי היתר כזה ניתן בעבר על-ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק בהקשר לפיגוע בקו 2 בירושלים. בפיגוע נרצחו 22 בני אדם בהם תינוקות ונפצעו 120 בני אדם.אלוף הפיקוד ביקש אז להרוס את בית המחבל אך משפחתו עתרה נגד. בג"צ דחה את העתירה. בהחלטה כתבו אז השופטים, אליהו מצא, אדמונד לוי ואסתר חיות כי "ארגוני הטרור עושים שימוש גובר בתושבי מזרח ירושלים, ככל הנראה, משום שתעודת התושב המצויה ברשותם של אלה מקלה עליהם את התנועה למרכזי האוכלוסין בישראל מבלי לעורר חשד. לתופעה אחרונה זו, כמו לנגע הטרור בכלל, נדרשה המדינה לתת מענה במסגרת זכותה להגנה עצמית, ואחד האמצעים בהם הוחלט לעשות שימוש, הוא אטימה או הריסה של בתים בהם גרו מפגעים או מהם יצאו לפעילותם הנפשעת".

הם הוסיפו כי "אין צורך לומר עד כמה חריף צעד זה ועד כמה קשה וכואבת תוצאתו. אולם לעתים אין מנוס ממנו, הואיל והוא הוכר כאמצעי העשוי באופן רציונאלי להביא להרתעת הרבים, והוא אף נמצא מידתי כל עוד נעשה בו שימוש במקרים חמורים במיוחד". השופטים ציינו עוד כי מתשובת המדינה לעתירה עולה כי הריסת בתי משפחות ערבים השפיעה כגורם הרתעתי. "כך למשל, גורמי הביטחון קיבלו מידע, ממנו עלה כי פעילי טרור חזרו בהם מכוונותיהם לבצע פיגועים, בשל חששם כי עקב כך יבולע לבני משפחותיהם... במקרים מסוימים, בני משפחות של פעילי הטרור הניאו (ובכלל זה באמצעות פגיעה פיזית, כמו גם באמצעות ניסיונות שכנוע) את קרוביהם מלבצע פיגועים'".

עו"ד יצחק בם ציין במכתבו לאלוף כי אם הבקשה להרוס את הבית לא תיענה תישקל עתירה לבג"צ.