גידול של 70% במספר מטופלי הדיאליזה

בעשור האחרון נרשם גידול של כ-70% במספר מטופלי הדיאליזה בישראל - מ-2,751 חולים בשנת 1997 ל-4,882 בשנת 2007. כך עולה מנתוני המרכז הישראלי לדיאליזה והשתלת כליה, לקראת יום הכליה העולמי שיצוין ביום חמישי הקרוב (13.3.08) בארץ ובעולם.

על-פי הנתונים, חל גידול של 35% בשיעור המחלה - מ-48 חולים לכל 100,000 איש ב-1998 לכדי 65 חולים ב-2005. כמו-כן, מהנתונים עולה, כי ב-2007 נרשמו 1,365 מטופלים חדשים ו-945 נפטרו במהלך הטיפולים, על-כן שיעור התמותה של מטופלי הדיאליזה בשנה האחרונה עמד על 20%.

400,000 איש בישראל סובלים ממחלת כליה

כ-400,000 איש בישראל (9.15%) סובלים ממחלת כליה כרונית בשלב 3 ומעלה ובגילאי 60 ומעלה שכיחות המחלה הינה 34.2%. כלומר, על-פי הנתונים, 1 מכל 10 איש בישראל בגילאי 18 ומעלה צפוי לחלות במהלך חייו לעומת 1 מכל 3 איש בגילאי 60 ומעלה. כך עולה ממחקר שערכה ד"ר נעה ברר-ינאי, מנהלת המכון הנפרולוגי במרכז הרפואי הלל יפה, בשיתוף אגף המחשוב של מכבי שירותי בריאות. נמצא, כי מרבית החולים נמצאים בשלבים מוקדמים של המחלה ולכן התערבות טיפולית עשויה להאט את קצב התדרדרות המחלה ולעתים אף לעצור אותו.

ממחקרים נוספים עולה, כי מחלת כליות סופנית מגדילה באופן משמעותי ביותר את הסכנה למות ממחלה קרדיו-וסקולארית: בגילאי 34-25 הסיכון של חולי כליות סופניים גדול פי 120 מאשר הסיכון של אנשים בגילאים אלו ללא מחלת כליות. הפער ברמת הסיכון הולך ומצטמצם עם הגיל, אך בגילאי 85 ומעלה, הסיכון של חולי הכליות למות ממחלה קרדיו-וסקולארית הוא פי 3 מזה של בני גילם שהתפקוד הכלייתי שלהם תקין.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) עולה, כי בעשורים האחרונים חל גידול בשיעורי התמותה ממחלת כליה, לעומת ירידה ניכרת בתמותה ממחלות קרדיו-וסקולאריות. נמצא כי שיעור התמותה ממחלות כליה גבוה יותר משיעור התמותה ממחלות סרטן.

לפי נתוני החברה העולמית לנפרולוגיה (ISN) עולה, כי כ-90% מהלוקים במחלת כליה כרונית אינם מאובחנים.

ד"ר יצחק סלוטקי, יו"ר האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם, מסר כי "מחלת כליה כרונית היא שכיחה ומסוכנת, אך מאידך ניתנת לאבחון בקלות ובעלות מינימלית. היעדר מודעות למחלה בקרב הציבור וגם בתוך מערכת הבריאות עצמה, גורם לכך שבישראל כ-50% ממטופלי הדיאליזה מאובחנים רק בשלב סופני של המחלה ולכן הם 'מוצנחים' לדיאליזה ללא הכנה המוקדמת. אבחון מוקדם יכול להציל חיים ולשפר את איכות החיים של החולים ובני משפחותיהם, לאפשר התערבות טיפולית יעילה שתצמצם את היקף התחלואה והתמותה וכן תחסוך למערכת הבריאות מאות אלפי שקלים מדי שנה מסך ההוצאה על טיפולי דיאליזה".

אבחון המחלה

האבחון מתבצע על-ידי בדיקת רמת החלבון בשתן ו/או בדיקת דם לאיתור רמת הקראטינין. רמת קראטינין תקינה עלולה להסוות פגיעה בתפקוד הכלייתי, ואיסופי שתן לפינוי קראטינין לעיתים קרובות לא מדויקים, לכן הערכת התפקוד הכלייתי כיום אינה נקבעת רק על-פי רמת הקראטינין בדם, אלא על-פי נוסחת קצב הסינון הפקעיתי המתייחסת גם לגיל ולמין הנבדק.

מי נמצא בסיכון?

* חולי סוכרת;
* חולים הסובלים מלחץ דם גבוה;
* חולים הסובלים ממחלות לב;
* חולים הסובלים ממחלות כלי דם;
* אנשים שספגו בעבר נזק כליתי;
* קרובי משפחה של חולי כליות כרונים;
* בני 60 ומעלה.

כיצד ניתן למזער את נזקי המחלה?

* שינוי אורח החיים: יש להקפיד על דיאטה ייחודית לשמירה על התפקוד הכלייתי, הפסקת עישון וביצוע פעילות גופנית;

* איזון נמרץ של לחץ דם, רמת סוכר ושומנים בדם;

* מעקב רפואי וטיפול בתרופות המגנות על תפקוד הכליות;

* הימנעות מנטילת תרופות מקבוצות מסוימות העלולות לגרום נזק לכליות. יש להיוועץ על כך עם רופא.