מחסום מנהרת ליפתא "צנח" על רכבו של התובע

לפני שמגישים תביעה על בעל דין לבחון אלו מסמכים לא כדאי לו לצרף. יואב שרבף תבע את עירית ירושלים בבית המשפט לתביעות קטנות בעיר לאחר שמחסום מנהרת ליפתא ירד על רכבו וגרם לנזק. האירוע התרחש בחודש אוגוסט 2006, בשעה 13:00 לאחר שלדברי שרבף, הרמזור בכניסה למנהרה לא עבד ולנהגים לא נמסרה התרעה מפני סכנה אפשרית. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי שבפרק פרטי המקרה נכתב בה: "בעת עקיפת רכב, המבוטח לא שם לב ופגע במחסום". בכך סתר עצמו התובע והמסמך היווה שיקול לדחיית התביעה.

עיריית ירושלים טענה שהמנהרה נסגרה בשעה 13:48 למשך דקה שבמהלכה לא נרשמו תקלות וצירפה דוח בעניין. "ככל הנראה התובע נסע במהירות מבלי לתת דעתו לשילוט המתריע, מבעוד מועד וממרחק רב, על הסגירה הצפויה והתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.

בדיון בפני השופטת אנה שניידר, אמר התובע בעניין השילוט: "... ביום יום, שני שלטים לא עובדים קבוע. רק השלישי לפני המנהרה עובד. באותו יום גם השלישי לא עבד והרמזור היה ירוק. הגעתי למנהרה והמחסום היה למעלה, הוא ירד על השמשה. אם המחסום היה למטה כל החלק הקדמי היה צריך להיפגע. המחסום לא פגע בגג שלי אלא בשמשה ובקורה שבצד הנהג, נתן לי כמה מכות והתרומם, כנראה מהמגע עם הרכב שלי". נציג העיריה התעקש שלא היתה תקלה במחסום. "מתחת למחסום יש גלאי רכב שלא מאפשר לזרוע לרדת אם יש רכב מתחתיו".

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר התביעה נדחתה ולפנים משורת הדין לא הוטלו הוצאות על התובע. "לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים הגעתי למסקנה שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. לא הוכיח כי אירעה תקלה כלשהי במחסום, ולכן לא הוכחה רשלנות כלשהי מצד הנתבעת או הפרת חובה כלפי התובע". השופטת התייחסה לחוות דעת השמאי: "האמור בה תומך במסקנה שהנזק לרכבו של התובע נגרם כתוצאה מהתנהגות התובע ואין לו אלא להלין על עצמו".