אילוצי תקציב קבעו שגידול שפיר אינו מחלה

ד.ל (השם המלא שמור במערכת) הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה בה ערערה על החלטת הוועדה הרפואית לערערים לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד - 1994 שקבעה לה בחודש פברואר אשתקד, 20% נכות בגין התקרחות צלקתית ואי התאמה סוציאלית.

מכתב התביעה שהוגש נגד מדינת ישראל - משרד הבריאות עלה שהתובעת שחלתה בגזזת, עברה ניתוח לכריתה חלקית של בלוטת התריס ולא קיבלה בשל כך אחוזי נכות נוספים. הוועדה קבעה: "יש לציין שלמרות הניתוח בבלוטת התריס אשר ייתכן ונעשה בגלל חשד לממאירות, הוועדה לא מתייחסת להבט זה עד שלא יתברר המצב המשפטי בפסיקה האחרונה".

לדברי ד., הניתוח גרם לה לצלקת לאורך הצוואר ולחוסר איזון וסחרחורות. כמו כן שהניתוח התבקש עקב חשד לממאירות וכדי למנוע ממאירות. "העובדה שנמצא שהגידול שפיר אינה מצדיקה שלילת הפיצוי בגין הנזק שנגרם".

משרד הבריאות השיב שחוק לפיצוי נפגעי גזזת נועד לפצות אדם שטופל בהקרנות לצורך מניעת מחלת גזזת רק אם סבל ממחלה כהגדרתה בחוק. המשרד הפנה לסעיף 1 (א) (4) לתוספת לחוק בו נאמר: "כל שאת ממאירה ראשונית באזור הראש והצוואר (4) גידולי בלוטת התריס". לדבריו, גידול שפיר של בלוטת התריס, ממנו סבלה התובעת, אינו "מחלה" כהגדרתה בחוק ורשימת המחלות בתוספת לחוק סגורה ולוועדה הרפואית אין סמכות להעניק אחוזי נכות בגין גידול שפיר בבלוטת התריס. משרד הבריאות ביקש לדחות את התביעה.

בפסק דין שניתן בשבוע שעבר דחתה השופטת חנה טרכטינגוט, את התביעה בלא צו להוצאות. לדברי השופטת, הפסיקה קבעה שרשימת המחלות המנויות בתוספת לחוק סגורה והוועדות הרפואיות אינן מוסמכות לקבוע אחוזי נכות בעבור מחלות שאינן מצויות ברשימה גם אם קיים קשר סיבתי בינן לבין ההקרנות. "בהגדרת מחלה בתוספת לא נכללים גידולים שפירים בבלוטת התריס אלא רק שאת ממאירה ראשונית. כאשר המחוקק סבר כי יש להגדיר כמחלה גם גידולים שפירים ולא רק ממאירים הוא עשה זאת במפורש כמו לגבי גידולי מוח. משכך אין הוועדה מוסמכת להרחיב את היריעה מעבר למחלות שבתוספת". השופטת הוסיפה שבג"צ קבע בעבר שאילוצי תקציב מהווים חלק משיקולי הרשות שלא להכליל גידול שפיר בבלוטת התריס לרשימת המחלות הסגורה.