בין בומביי ללונדון מיניסטור

לפני כמה שנים טיילתי בניו-זילנד, כחלק מהטיול הגדול שחייב כל ישראלי לעשות כדי לקבל אישור להמשיך בחייו. הטיול היה מלא בחוויות מיוחדות שהייתי שמח לכתוב עליהן, אם זה היה אתר "למטייל". אבל אנחנו באתר rest, ולכן ברור שסיפור קולינארי ממשמש ובא. ובכן, הסיפור הוא כזה - ביום שבו נחתנו בניו-זילנד, שוטטנו ברחבי העיר לחפש מקום לישון ובדרך נתקלנו במסעדה שהייתה רשומה בפנקס ההמלצות שלנו (ישראלים הרי לא נותנים לך לעלות על המטוס בנתב"ג בלי פנקס מלא בכתובות, טלפונים והמלצות שונות ומשונות מכל מי שטייל, או לא, במקום שאליו אתה נוסע). לקראת ערב, כשנהיינו רעבים, הלכנו לבדוק את המסעדה הזו, בומביי, כדי לגלות שמכל ההמלצות כולן - זו של עופר על המסעדה ההודית בקרייסטצ'רץ' הייתה הכי טובה.

באותו יום, גבירותיי ורבותי, נגלה בפניי עולם חדש של טעמים. שילוב של כל כך הרבה תבלינים, שיצרו טעמים עמוקים וצבעים מרהיבים כמו שמעולם לא הכנסתי לפי. הארוחה באותו ערב הניבה את אחת התמונות המצחיקות של הטיול, בה רואים אותי מפלבל עיניים מרוב עונג. הצער הגדול בסיפור הוא שמאז לא נהנינו מאוכל הודי כל כך. ניסינו בכל מיני מקומות - מסעדות, אוכל מהיר, אפילו חטאנו והכנו בבית מצנצנות רוטב מהסופר. לפעמים היה בסדר, אבל את החוויה לא הצלחנו לשחזר.

עד שהגענו לאינדירה. שם, במתחם הלונדון מיניסטור בתל אביב, פועלת כבר 15 שנה המסעדה ההודית האותנטית ביותר שנתקלתי בה. בכניסה למסעדה מקבלים את פנינו שני מלצרים הודים, אמיתיים לגמרי (אפשר לדעת פשוט לפי זה שהם נחמדים מאוד), אפילו שלאחד מהם קוראים אליהו. ברקע מוזיקה הודית, באוויר ריחות התבלינים והאווירה כולה שייכת למקום אחר.

בגזרת המנות הראשונות אין משהו מלהיב במיוחד לספר עליו. טעמנו ממגוון מטוגנים שחלקם, כמו סמוסה ירקות ובג'יה בצל, היו טעימים אבל תפסו למנות העיקריות מקום חשוב בבטן. כן מיוחדים מאוד היו הרטבים עזי הצבע שנלוו אליהם - רוטב כוסברה ירוק, רוטב קוקוס כתום ורוטב תמרינדי חמוץ. מנה ראשונה מאלו תעלה לכם סביב ה-26 שקל ופלטה זוגית של מבחר מהראשונות תאמיר ל-54 שקל. לצידן, מומלץ מאוד הלחם ההודי המיוחד, נאן.

כשהגיעו העיקריות חזר אלינו החיוך שאבד לנו עוד בניו-זילנד. עוף טיקה (65 שקל), או בעברית "צ'יקן טיקה", היה עסיסי וניתן היה להרגיש ולראות בצבעו הפנימי שהוא אכן נח במרינדת התבלינים הצבעונית לילה שלם. גרגירי האורז הבסמטי הסכימו איתי לחלוטין וקיבלו את הטיקה באהבה רבה. מנה מיוחדת מאוד שטעמנו נקראת זעפרני. זהו פילה עוף במרינדה של פטרוזיליה, שום ופלפל חריף, עשוי על גחלים ומוגש עם שכבה של בצלים על פלטה לוהטת.

שתי מנות צמחוניות הפתיעו אותנו מאוד: האחת ירקות ג'אלפזי (39 שקל), והשנייה פניר מסאלה (54 שקל). מנת הירקות היא מעין תבשיל עשיר בירקות, בטעמים, בריחות ובצבעים. לא זכורה לי הפעם האחרונה שתבשיל ירקות הלהיב אותי כל כך. הפניר, שהיא גבינה הודית מיוחדת, הוגשה גם כן עם המון רוטב מתקתק שהלך מצוין עם האורז.

הפסקתי לאכול רק כשכבר הייתי בטוח לחלוטין שאין יותר פינות נסתרות בקיבה שלי ושלא אוכל להמשיך. חוץ מזה, לא ציפינו ליותר מדי מהקינוחים ההודיים. לשמחתנו, הופתענו עם גלידת צ'אי. מה שנראה כמו וקצת הזכיר גלידת שוקולד, היה בעצם גלידה מתובלת בטירוף. שלל תבלינים כמו הל, קינמון, אניס ועוד ניקו את החך והרגיעו את המחשבות (קוראים לזה צ'אקרות או משהו כזה, לא?).