איזה יחס תעניק האם לתינוק הראשון

נשים בהריון שתופסות בצורה מאוזנת את יחסיהן עם ההורים בילדותן, תגלנה פחות קשיים במעבר לאמהות, לעומת נשים שהיחסים המוקדמים עם הוריהן מאופיינים בכעס לא פתור ובדחייה. כך עולה (ד', 27.02.08) ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה.

המחקר נערך על-ידי אורה גזית, בקרב מדגם מייצג של 160 נשים הנמצאות בחודש השלישי להריונן הראשון.

מממצאי המחקר עולה, כי נשים שמכחישות התנסויות שליליות במערכות יחסים משמעותיות בילדותן, ציפו למערכות יחסים פחות חמימות ופחות קרובות עם התינוק העתידי.

מהנתונים עולה, כי נשים שאופיינו ביחסי ילדות מוקדמים בהם בלטו דחייה, כעס, וקונפליקטים לא פתורים, ציפו לחוות חרדת פרידה אמהית גבוהה יותר, חשבו שהילד יהיה תובעני יותר כלפיהן, וחשבו שיציבו לו יותר גבולות.

עוד עולה, כי לרוב הנשים שאפיינו את יחסי הילדות המוקדמים עם הוריהן בדחייה, ובמקביל התקשו להיזכר בחלק גדול מהאירועים הקשורים ביחסים הללו, יש מחשבות חיוביות לגבי אמהותן העתידית ולגבי הילד שטרם נולד, אולם בהשוואה לשאר הנשים שהשתתפו במחקר, הן ציפו לפתח מערכת יחסים פחות חמימה וקרובה עם התינוק.

בנוסף, נמצא כי לנשים שהיתה להן נקודת מבט מאוזנת לגבי מערכות היחסים המוקדמות שלהן עם הוריהן, היו הציפיות האופטימליות ביותר לגבי ההורות. הן ציפו לחוות רמה נמוכה של חרדת פרידה מהילד, חשבו שהילד יהיה מתגמל ושמערכת היחסים עמו תאופיין בחמימות.

עוד עולה, כי במרבית המקרים, לנשים שאופיינו ברצון להתקדם, להשיג הישגים ולהגשים תקוות, היו ציפיות חיוביות ואופטימיות יותר, בהשוואה לנשים שאופיינו בהימנעות ובדאגה להגנה, לביטחון ולאחריות.

לדברי החוקרות, "ממצאי המחקר מראים כי יש חשיבות רבה להקדים ולבחון מחשבות, תפיסות, ציפיות ורגשות לגבי הזהות ההורית כבר בזמן ההריון. בחינה כזו תאפשר לאתר בשלב מוקדם נשים שיש חשש שיתקשו להתמודד בצורה טובה עם תפקידי ההורות, ולהציע להן דרכים שתסייענה להן בהסתגלות טובה במעבר לאמהות".