חברת בנייה אחראית לנפילת טפסן מפיגום

שופטת בית משפט השלום בנצרת, עירית הוד, חייבה את חברת הבנייה מיצר לפיתוח לשלם מיליון שקל פיצויים לטפסן בן 42 שעבד באתר בנייה שלה בתל אביב ונפל מפיגום. כמו כן חויבו לשלם לטפסן 20,000 שקל שכר טירחת עורך דין.

הטפסן טען כי נפגע קשה בגבו התחתון וברגלו הימנית, וכי המוסד לביטוח לאומי קבע לו נכות צמיתה של 30%. מומחה מטעמו קבע כי נותרה לו נכות לצמיתות בשיעור 45%. הוא טען כי עקב מצבו הרפואי אינו יכול לשוב לעבודתו. עד התאונה היה אדם בריא והשתכר כ-6,000 שקל נטו בחודש. לפיכך תבע מחברת הבנייה ומחברת הביטוח שלה, איילון, לפצותו. הוא טען שחברת הבנייה התרשלה משום שלא נקטה אמצעי זהירות נאותים, לא סיפקה לו כלי עבודה וסביבת עבודה בטוחים ולא הדריכה את עובדיה כיצד לבצע את עבודתם.

הנתבעות הגישו כתב הגנה ובו כפרו בחבותן כלפי התובע. הן הכחישו את עצם התרחשות התאונה, הנזקים הנטענים והקשר בינן לבין התאונה הנטענת. לחלופין, טענו לאשם תורם מכריע של התובע בהתרחשות התאונה וכי לכל הפחות לא עשה די להקטנת נזקיו. עוד טענו כי לא התרשלו ולא הפרו חובה חקוקה כלשהי.

החברה אחראית

בפסק הדין שקיבל את התביעה קבעה השופט הוד כי שוכנעה מהראיות שהטפסן נפל מפיגום בעבודתו אצל החברה ונפגע.

בשאלת אחריותה של החברה לנזקיו ציינה השופטת, כי אומנם לא הוכח כי הפיגום שסיפקה החברה לטפסן לצורך עבודתו היה פגום, אולם עצם העובדה שהפיגום נפל יחד עימו, ולא הוכחה כל סיבה שיכולה הייתה לגרום לנפילתו, מביאה לידי מסקנה כי יותר סביר שהפיגום לא היה תקין או שלא התאים לעבודת הטפסן. "די בכך שמצאתי, כי הפיגום לא התאים לעבודת הטפסן וגרם לנפילתו ולפגיעתו, כדי להטיל על הנתבעת כמעבידתו, אחריות לנזקיו", כתבה השופטת.

השופטת קיבלה את טענת החברה כי הטפסן הקים בעצמו את הפיגום, אך הדגישה כי אין בכך כדי לגרוע מאחריות החברה כלפיו כמעבידתו. "גם אם התובע הרכיב את הפיגום, עדיין מוטלת על הנתבעת האחריות לבדוק את אותו פיגום ולראות שהוא אכן מתאים לסוג העבודה שנתבקש התובע לבצע ושהוא חזק דיו ויציב על-מנת לשאת את התובע וזאת בטרם עולה התובע עליו", קבעה השופטת.

השופטת הוסיפה כי למעט אמצעי זהירות בסיסיים המוטלים על כל מעביד לא הוכח שחברת הבנייה נקטה צעדים מוגברים. למשל, לא הוכח שהחברה סיפקה לטפסן רתמות או מצע רך או דאגה למעקה או מחסום אחר סביב הפיגום שהיה בהם כדי למנוע את נפילתו או לכל הפחות כדי להקטין באופן משמעותי את הנזק שאירע לו עקב הנפילה. השופטת הדגישה כי החברה הייתה יכולה לנקוט אמצעי זהירות כאלה בנקל ובזול.