בלה לגוסי לא מת

החורף מפציע שוב מהמחבוא שלו ועוד חצי יום גשום כבר כאן. בערב סוער במיוחד אוסף את אלינור, ג'ינג' בשבילכם, ונוסעים לחנוך מקום זב חוטם בדיזינגוף, "בלה לגוסי" שמו. אל תטעו לחשוב שמדובר בעקרת בית עירקית שפתחה פאב. אל תטעו גם לחשוב שאסביר לכם כבר על ההתחלה את פשר השם הביזארי. בשביל זה תצטרכו להמשיך לקרוא. מוצאים חניה בבר גיורא ושועטים נטולי מטריה בגשם זלעפות אל המקום החדש.

בפנים חמים ולא מלא. תותי, הברמנית המחויכת תמידית, מקבלת אותנו בכוס סיידר חם עם יין. כזו קבלת פנים ואני בא כל יום. תפסנו פינה על הבר והרשינו לעצמנו להירגע ולסיים את הסיידר לפני שנתחיל להשתולל בהאבסה לילית, שהפכה אצלנו למוטיב חוזר. ג'ינג' מספרת על ההוא שנכנס בה מאחור, ריסק לה את האוטו, גרם לה לרסק את זה שלפניה ועכשיו עוד רוצה ממנה כסף. אכן, מעורר תיאבון. פצחנו בטורטיית גבינת עיזים (20 שקל) בה הופיעו בצוותא גם פסטו ופלפלים קלויים. איתה מנת קלמארי פריך (25 שקל), שהפכה במרוצת השנים למכנה המשותף הפשוט להכנה, לפיו אני מקבל מושג ראשוני באשר לאיכות המטבח.

הטורטיה לא מזיקה עד כדי סימפטית. כשמביטים על המחיר הנמוך היא מתגלה גם כמשתלמת. סלסת העגבניות המוגשת לצידה בעצמה לא לגמרי מבינה איך היא נקלעה לצלחת, אבל הטורטיה טרייה וטעימה אז למי אכפת מהסלסה. והקלמארי, הו הקלמארי; עשרות, אם לא מאות, מנות קלמארי פריך באו אל פי ברבות מהמסעדות שביקרתי בהן. מנת הקלמארי של הבלה לגוסי, שמתהדרת במחיר נמוך יחסית לגודל הסביר, הייתה אחת המושקעות שנתקלתי בהן. שכחו מטבעות הקלמארי המושלכות אל תוך בלילה מזולזלת וממנה אל השמן המבעבע. בבלה כל "קלמאר" זוכה למעטפת פירורי לחם שבווינה היו גאים לעטוף בה את השניצל. כל קלמארמיליאן כזה תוכלו לטבול באחד מארבעת הרטבים שמוגשים עם המנה. כיף.

בדיוק בנקודת ההשקה שבין סוף הקלמארי לתחילת העיקריות דרשתי וקיבלתי מג'קי, הבעלים, הבהרות באשר לטיב המקום. אין מדובר בעוד פאב שכונתי למרות החזות המתעתעת. הבלה לגוסי היא מסעדה לכל דבר ועניין, כולל עסקיות שוות בצהריים ותפריט שעיון בו לא משאיר מקום לספק. הבלה היא מסעדה קטנה ומגוונת, עם אופציה של ישיבה אינטימית על הבר, הופעות חיות ומסך פלזמה, למי שהמוזיקה לא ממש מעניינת אותו.

לעיקרית, הזמנו נתחי סינטה על הגריל ברוטב הבית (38 שקל) בשבילי, ובשביל ג'ינג', פילה סלמון בתנור על מצע עגבניות קלויות, שום ועשבי תיבול עם חציל קלוי ופרמזן, תוספת חמה לבחירה (פירה יהיה בחירה נבונה) וסלט ירוק (40 שקל). מנת הסלמון מרשימה ושוב, המחיר הופך אותה למשתלמת מאין כמותה. הפירה מצוין והסלט טעים, אם כי ניתן היה לשדרגו קצת אל מעבר למחוזות החסה, מלפפון, רוקט ועגבניה. מנת הסינטה גם היא טעימה ביותר, תפוחי האדמה האפויים שהגיעו איתה מצוינים. העובדה שהוגשו לי קטשופ ומיונז בסמיכות לסינטה מבלי שאצטרך לחוות את הפדיחה שבבקשה, מוסיפה לבלה עוד כמה נקודות קרדיט.

ויתרנו על קינוח. אחרי שלוש ארוחות ליליות בשבוע האחרון נדמה שזה המעט שיכולנו לעשות עבור עורקינו הנסתמים לאטם. לאלה מכם שנשארו עד הסוף מגיע, לעומת זאת, לקנח במשהו מתוק ולגלות שבלה לגוסי היה כוכב הוליוודי ענק כשגילם לראשונה את דרקולה בתקופת הסרט האילם. שכשהתווסף לקולנוע הסאונד דעך כוכבו בגלל המבטא ההונגרי שלו, ובשנת 1956 הוא מת ממנת יתר של מורפיום ונטמן בקברו בעודו עוטה את הגלימה השחורה המפורסמת. מרתק? לא בטוח, אבל אם הסיפור הזה הוא מקור ההשראה למקום כיפי, שווה ומשתלם כמו הבלה אז נראה שלפחות לגוסי לא סבל לשווא.