למה לא אצביע לבועז מעודה?

ספיישל האירוויזיון החגיגי שישודר היום ומחר (ב'-ג') בערוץ השני ובאירוויל, שילווה את השיר כל הדרך אל בלגרד, יציב בפני הצופים את אחד האתגרים המוסיקליים המורכבים. חמישה קליפים, כולם של זמר אחד, שהצליח לשבות מדינה שלמה. ה-בועז מציג בפני הצופה/מאזין שורה של מקצבים שונים העשויים בסגנונות כה שונים, והבחירה קשה.

שמיעה חוזרת שוב ושוב של השירים נותנת תובנות חדשות. כבעל שמיעה מוסיקלית ניחנתי ביכולת לגלות את הזיוף הקל ואת המעידה הלא-מורגשת באוזן בלתי מזויינת. אבל לבועז אין אפילו שבריר מזה. הוא לא משתנק ולא מתעייף. הטיב לבטא זאת אחיו ליעד - "כל מה שבועז ישיר יהיה פרפקט".

מעולם לא נמניתי עם צופי כוכב נולד לכל מספריו (באיזה מספר זה עומד עכשיו?), אבל רגע של צפייה מזדמנת בזמר הנולד באחד משירותי המילואים עשה לי את זה. זו הייתה הפעם הראשונה שמעודה הגיע להיבחן. את משק קול הגלגל שהחל שמעתי כבר אז. אם הוא לא נבחר להיות הכוכב הבא, חשבתי לעצמי, מישהו כאן פספס ובגדול. חששתי שכל מיני קבוצות לחץ יעשו את שלהן ומועמדים עם שירים קצת יותר רועשים וסוחפים יעשו על הקהל את הרושם החיצוני.

אבל העם אמר את דברו, וכמו שדברי אמת ניכרים כך גם צליל היוצא מן הלב כבר ימצא את הדרך לחלחל ללבבות המתאימים. משהו בקולו של הזמיר מהדהד. הוא פורט על הנימים היותר פנימיים של הנפש - שירת החיים. הוא יכול להתגלגל, להתגבר ולהתעצם, ללכת במישור, להנמיך עוף ובבת-אחת לדאות אל עבר גבהים ולקחת אותך איתו.

נכון עשתה רשות בשידור בבואה לבחור נציג לזמר הישראלי. בועז יודע זמר, הוא משחק בו כבכדור, מקפיץ והודף. מהר ולאט, והכל בחום. השיר הזה הוא שלו, השיר הזה הוא שלנו. דווקא ביובל שנת השישים למדינה ראוי היה שאדם כמותו המבטא את כל הטוב שבמדינה ירים את הטון שלה בסולמות הרגשות היותר דקים. יש בו הכל והכל בו. הוא שקוף לכל קצב, אך לא חקיין מוצלח שניתלה באילנות גבוהים. כמו הצבע הלבן, הוא לא רק מכיל את הצבעים אלא גם בעל גוון משלו, ואיתו הוא מקרין עם הנימה האישית שבכל ביצוע.

בועז מעודה מייצג בעיניי את השירה של פעם. אם פעם שרו כדי לשיר הרי שהיום שרים בשביל לגמור מהר את השיר. בועז שר עם הלב, עם הגוף, ולכל זיז של זרימת חיים יש אצלו אוקטבה משלו.

ובכל זאת לא אצביע, ולו בגלל הייסורים שבבחירה. כל השירים טובים ומוצלחים, ועבורי לבחור שיר אחד זה אומר לפסול את השאר. מזלי שבמסגרת ההשתייכות לעם הבחירה אין חובה חוקית להצביע, ולא תמיד חייבים להיות דעתנים. מבחינתי, חמישה פתקים מוטלים בקלפי שבדרך לבלגרד, ועל כולם כתובה מילה אחת - בועז.