הלעיטהו לרשע וימות: לא לענות בשבת לנהג

לא אחת נתקלים דתיים בדילמה האם להשיב לנהג חילוני שנעצר לידם ושואל ליעד מסוים. ההתלבטות האם להדריכו או להימנע מכך, שורשיה בניתוח הילכתי סבוך. בספרו החדש "הלכה למעשה", קובע בנו של הרב עובדיה יוסף, הרב יצחק יוסף, כי "נהג חילוני הנוסע בשבת ושואל לכתובת מסוימת - אין להשיב לו".

הפסיקה, המתפרסמת במוסף "עונג שבת" [יום ליום, 21.2.08], מנומקת בכך שבעצם ההדרכה לנהג יש משום סיוע בידו לחלל את השבת, "ואם ירצה - ישיב לו שהיום שבת, ואסור לנו לסייע בידי עוברי עבירה".

ההתלבטות ההלכתית נסובה בין שתי גישות. הגישה הראשונה גורסת כי הגם שמדובר בחילוני, בכל זאת יש להפריש אותו מן העבירה, ולכאורה צריך איפוא להראות לו הדרך הכי קרובה למקום יעודו, כדי להמעיט בחילול השבת שיעשה. כדי להימנע מחשש חילול השם שיאמרו הרואים כאילו לא איכפת לו מאיסור שבת, מציעים גורסי השיטה לומר לנהג (לפני שמראה לו את הדרך): היום שבת ואסור לנסוע, אך הדרך הכי קרובה למקום פלוני היא על-ידי כביש פלוני".

¹הביטוי בו מתנסח הרב יוסף כלפי מי שאינו שומר מצוות - "עבריינים", כמו גם המינוח "פושעים", אינו במובן המודרני הפלילי של המילה, אלא מבטא בשיח התורני את כל מי שעובר עבירה. אגב פסיקה זו, על רב האסירים המנוח, ר' אריה לוין, מסופר כי בעת שעצר לידו נהג חילוני וביקש הדרכה, פסע הרב לצד מכוניתו ברגל עד שהגיעו למקום היעד.

הדרך לבית חולים

הגישה השנייה גורסת כי הדתי אינו אחראי "לעבריינים¹ כאלה המחללים שבת בפרהסיא", ובהדרכת הדרך היותר קצרה לא יימנע הנהג מלהמשיך ולחלל שבת. כשיטה זו נוקט גם הרב יוסף, המציע לנקוט בשיטת "הלעיטהו לרשע וימות". כלומר, אף אם על-ידי חוסר ההדרכה ייאלץ הנהג התועה להרבות בחילולי שבת בחיפוש אחר הכתובת הרצויה - זבש"ו [זו בעיה שלו, המילה אינה במקור, אלא תרגום המונח בלשון חופשית על-דעת הכתב. ע.י.].

עם זאת, מסייג הרב יצחק יוסף את פסיקתו לאסור הדרכה במקרה בו שואל הנהג על כתובת של בית חולים, שאז יש להשיב לו, מהטעם "שמא מוליך לשם חולה שיש בו סכנה, או הולך לטפל בחולים שיש בהם סכנה".