כשהדאגה "אוכלת" אתכם

כמעט כל אחד מאיתנו מודאג ממשהו - החובות המצטברים מכרטיסי האשראי, הביקור הקרוב במוסך, שיחת הערכה בעבודה וציוני הבגרות של הילד. בסה"כ, מעט דאגה היא טבעית ונורמלית.

אך כשאדם הופך לפקעת עצבים 24 שעות ביממה, אין זה מצב נורמלי, וייתכן והוא סובל ממצב שהרופאים קוראים לו הפרעת חרדה כללית, או GAD - מצב המאופיין בדאגה לגבי רוב הבטי החיים ובתחושה כי לא ניתן לשלוט בדאגה. מצב זה יכול לגרום לתשישות פיסית ותחושה של סחיטה רגשית וכן לתסכל את הקרובים לאותו אדם הנאלצים להקשיב לתיאורי החרדה האינסופיים.

תהליך זה של דאגה לעולם לא מסתיים, מסבירים חוקרים מאוניברסיטת בוסטון. המאפיין הפסיכולוגי העיקרי של GAD הוא מצב של דאגה כרונית, שאינה ניתנת לשליטה. כ-6% מהאמריקנים סובלים מהמצב בשלב מסויים בחייהם.

אנשים אלו תמיד מצפים לרע ביותר ומודאגים לגבי עניינים רציניים כמו גם לגבי בעיות שרובנו רואים כמינוריות. הם אינם מסוגלים להפסיק לדאוג, גם כשהם יודעים כי הדאגות אינן מציאותיות ונטולות יסוד. וברגע שדאגה מסוימת נעלמת, אחרת צפה על פני השטח.

אנשים הנאבקים ב-GAD יודעים כי הדאגה שלהם היא מעבר לכל פרופורציה. כדוגמא נתנו החוקרים אישה שבעלה מרוויח סכומי כסף מכובדים ולמרות זאת היא מודאגת ללא הרף מבעיות פיננסיות למרות שהיא מבינה כי הדאגה אינה מציאותית.

כל הדאגות הללו משאירות את הסובלים מ-GAD במצב כרוני של מתח פיסי. רבים מהם מתקשים לישון, נמצאים באי שקט, עלולים לסבול מבעיות של הקיבה והמעיים, וממערכות יחסים שחוקות. תסמינים אחרים יכולים לכלול כאבי שרירים, רעידות והתעוותויות.

למרבה המזל, אנשי בריאות הנפש מעלים את תשומת הלב להפרעה ומביאים בכך לגישות טיפוליות מוצלחות שאינן דורשות טיפולים לאורך שנים.

המגמה היא לכיוון פגישות מכוונות מטרה, עם טיפול אינטנסיבי הנמשך מספר חודשים, ואז מוגבל למפגשים מועטים יותר. בדרך כלל טיפול התנהגותי קוגנטיבי כולל שיחות שמטרתן שיקום ההתנהגות הקוגנטיבית, שמטרתה לשנות את הדרך בה אנשים רואים סיטואציות שבדרך כלל מעוררות את החרדה. אותה תועלת, מציינים החוקרים, ניתן לקבל גם מהתעמלות.

המטרה היא לאפשר לאדם הסובל מ-GAD לחוות את תחושת הדאגה ולבטל את הרגישות שלו אליה - כלומר, לחוות אותה שוב ושוב כמעט עד למצב שהיא מתחילה לשעמם.

כדאי לדעת כי ניתן לעזור לאנשים הסובלים מ-GAD ללמוד לגלות סובלנות לחוסר הנוחות שבחרדה, שוב ושוב, עד שהיא מופחתת. זאת על-ידי כך שהם שואלים את עצמם: האם מדובר בדאגה מציאותית? מהי ההסתברות שזה יקרה? ולאחר מכן לומדים כיצד להרפות מהדאגה.

כאשר גל של דאגה משתלט על אדם הסובל מ-GAD, הוא בדרך כלל מנסה לסלק אותו ולא לחוות אותו, מסבירים החוקרים, אך באופן אירוני, מצב זה רק מעלה את עוצמת הרגשות. לכן, המטרה היא ללמד את המטופל דרכים חדשות לחוות רגשות בצורה חיובית יותר וכך "לעבור דרכם" ולקבל אותם.

בנוסף לטיפול התנהגותי קוגנטיבי גם תרופות יכולות לעזור, כולל תרופות נוגדות דיכאון כמו פרוזק (פלוקסטין), פקסיל (פרוקסטין) ואפקסור (וונלפקסין).