השופט פוגלמן: צריך לסמוך על השב"כ

בית המשפט העליון דחה (יום ה', 21.02.08) בקשת חבר מחתרת בת עין לצאת לחופשות סדירות מהכלא וקבע בהחלטה עקרונית כי אין צורך במידע "קונקרטי" על מסוכנות אסיר ביטחוני כדי לשלול ממנו את החופשות הללו. השופט עוזי פוגלמן הדגיש בהחלטה כי הערכת המסוכנות של אסיר היא "לב לבו" של שיקול הדעת שיש להותיר בידי השב"כ.

התעלם מהתנגדות השב"כ

ההחלטה ניתנה בעתירה של חבר מחתרת בת עין, עפר גמליאל, שהוגשה באמצעות בא-כוחו עו"ד עדי קידר. בעתירה ביקש גמליאל המוגדר אסיר ביטחוני לצאת באופן סדיר לחופשות. גמליאל הורשע לפני מספר שנים בניסיון לרצח ובעבירות נשק, לאחר שניסה לבצע פיגוע באמצעות "עגלת תופת" בבי"ס ערבי לבנות במזרח ירושלים. בעקבות הרשעתו הוגדר גמליאל כ"אסיר ביטחוני". הוא עתר לביהמ"ש המחוזי בבקשה שיתאפשר לו לצאת לחופשות סדירות מהכלא. ביהמ"ש המחוזי בתל אביב קיבל את עתירתו, והורה להוציאו לחופשות סדירות וזאת למרות התנגדות השב"כ. השופט דוד רוזן קבע כי "בהעדר 'מידע קונקרטי המעיד על כוונה או רצון של גמליאל לפעול ולסכן שלומם של בני אדם' לא יכולה היתה הרשות לבסס החלטתה שלא להתיר את יציאתו לחופשות".

המדינה ערערה על פסק הדין לביהמ"ש העליון, בטענה שהוצאתו של גמליאל לחופשות סדירות עומדת בניגוד למדיניות לגבי אסירים ביטחוניים ובניגוד לעמדת שב"כ בעניינו של גמליאל.

כאמור, השופטים עוזי פוגלמן, יורם דנציגר ואילה פרוקצ'יה קיבלו את עמדת המדינה, לפיה אין לאפשר לגמליאל לצאת לחופשות סדירות מהכלא, זאת מלבד לצרכים הומאניטרים, וביטלו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

מסוכנות שלא פגה

בהחלטה מתח השופט עוזי פוגלמן ביקורת על ההחלטה לאפשר יציאה לחופשות, למרות קביעת השב"כ כי "מסוכנותו של גמליאל לא פגה בחלוף השנים". לדברי פוגלמן, משמעות החלטתו של השופט רוזן היא כי "החלטת הרשות אינה יכולה להיחשב כסבירה, מקום בו לא הוצג לה מידע קונקרטי המתייחס לפעולות עתידיות שיינקטו על-ידי השב"כ, ושיש בהן משום סכנה לשלום הציבור. לדברים אלה - שהינם אף בבחינת אמירה כללית החורגת מעניינו של ההליך הנוכחי - אין בידי להסכים".

פוגלמן כתב עוד, כי "בעת שבית המשפט עורך ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות שלא להוציא את האסיר לחופשה, עליו לבחון האם בפני הרשות היתה תשתית ראייתית מספקת כדי לבסס את החלטתה... אין לומר כשיטת בית המשפט המחוזי כי תשתית מספקת כאמור מחייבת קיומו של מידע 'קונקרטי', היינו מידע שיצביע על פעילות מוגדרת המסכנת את שלום הציבור, אותה יבצע האסיר במהלך חופשתו".

קביעת מסוכנותו של אסיר וההחלטה אם לאשר לו לצאת לחופשה כפועל יוצא, "היא ענין של הערכת העובדות. 'שלב זה של שקילת העובדות הוא לב לבו של שיקול הדעת" של הרשות. במקרה זה של גמליאל, "הונחה בפני הרשות תשתית ראייתית מספקת להחלטה שהתקבלה. המדינה עמדה על הנתונים העומדים בבסיס הערכת הסיכון, על-פי אמות המידה המקובלות בהן העבירה הביטחונית-אידיאולוגית חמורה בה הורשע גמליאל, הקשר לפעילים קיצוניים, והמומחיות לחומרי חבלה בה עשה שימוש לשם ביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי שבחן את החומר החסוי קבע כי אכן נשקפת מסוכנות מגמליאל. בנסיבות אלו משקלו של אינטרס ההגנה על הציבור גובר על אינטרס האסיר לצאת לחופשה, גם בלא שהוצג על-ידי המדינה מידע קונקרטי באשר לפעילות עתידית מתוכננת של גמליאל".

ההחלטה שלא לאפשר לגמליאל לצאת לחופשות מצויה לדברי פוגלמן "במתחם הסבירות, ולא היה יסוד להתערב בה, על-פי אמות מידה מקובלות של ביקורת שיפוטית, בנסיבות אלה דין הערעור (של המדינה ר.א.) להתקבל".

הסגיר את ה"סליק"

השופט דחה גם את טענת גמליאל לאפליה לעומת חבר מחתרת אחר, ירדן מורג, שהותר לו לצאת לחופשות. "קיים שוני רלוונטי בין השניים, שכן להערכת שירות הביטחון הכללי אין הסיכון שנשקף מירדן כסיכון שנשקף מגמליאל... נסיבותיו של מורג שונות מאלה של גמליאל: הוא הצטרף להתארגנות רק כשבוע וחצי לפני מועד הנחת המטען, הוא הודיע לשוטרים מיד כשנתפס כי בעגלה יש מטען חבלה ועזר לחבלן המשטרה בפירוקו, הוא הביע את החרטה הברורה ביותר מבין האחרים, ואף הסגיר למשטרה 'סליק' של נשק שהוחבא בסמוך לביתו".

בהחלטה קבע השופט כי ניתן יהיה לשקול חופשות מיוחדות מוגבלות בזמן ובמקום וזאת מטעמים הומניטאריים מיוחדים, כפי שנעשה הדבר בעבר. כמו כן "אין באמור כדי למנוע שקילת בקשה עתידית של גמליאל ליציאה לחופשות. הנחתנו היא כי הבקשה תישקל על-ידי הגורמים המוסמכים על יסוד הערכת הסיכון באותה העת".