שופטת: ריבוי עבירות תנועה - אינו חזות הכל

שופטת בית משפט השלום לתעבורה בנצרת, אילונה אריאלי, סירבה לאשר את פסילת רישיון הנהיגה של שלושה עברייני תנועה, לשנים ארוכות, וקבעה כי החלטת רשות הרישוי להפעיל פתאום סמכות שעמדה לרשותה על-פי החוק במשך שנים, וזאת בלא שקבעה תחילה קריטריונים ברורים ושווים לכך, ובלא שקיבלה כל החלטת פסילה על-סמך בדיקה מעמיקה וממצה של הראיות, היא שרירותית ואינה סבירה.

ההחלטה ניתנה בבקשת רשות הרישוי לפסול את רישיון הנהיגה של זיידן סיידה ל-5 שנים, של מוחמד אבו אסמעיל ל-7 שנים ושל פיראס סעידה ל-3 שנים, לאחר שהתברר שבגיליון ההרשעות שלהם יש רשימה ארוכה של עבירות תנועה הנחשבות לחמורות.

החלטת הרשות לפסול את השלושה התקבלה על-סמך סעיף 56 לפקודת התעבורה שנחקק לפני שנים אך מעולם לא הופעל. סעיף זה מסמיך את רשות הרישוי לפסול רישיון נהיגה אם השתכנעה על-סמך ראיות כי הוא מסוכן בנהיגתו, או פרוע או מופרע. עם זאת, החוק מחייב את רשות הרישוי לקבל אישור של בית משפט לכל החלטת פסילה כזאת.

רשות הרישוי ביקשה מהשופטת אריאלי לאשר את פסילתם של השלושה. הם טענו בבית המשפט כי יש לדחות את הפסילה משום שרישיונם כבר נפסל בעבר לתקופות של כמה חודשים על אותן עבירות, ויש בפסילה החדשה מעין "סיכון כפול", כלומר: הענשה פעמיים על אותה עבירה. כמו-כן טענו כי סעיף 56 לפקודת התעבורה נחקק לפני שהונהגה שיטת הניקוד, וכי הכפילות בין שתי השיטות מיותרת. אבל השופטת דחתה את טענותיהם וקיבלה את עמדת הרשות הרישוי הפעלת סעיף 56 לגיטימית כדי להילחם בקטל בדרכים.

ראיות מוצקות

עם זאת ציינה השופטת, כי מכיוון שפסילת רישיון היא צעד הפוגע בזכויות יסוד חוקתיות, כגון חופש התנועה וחופש העיסוק, יש להשתכנע שהנהג מסוכן, וזאת על-סמך ראיות מוצקות, וכן יש לנמק את ההחלטה באופן מפורט. ההחלטה בעניינם של השלושה לא הייתה מנומקת כראוי, ולא הייתה בה התייחסות לראיות שעל הרשות לבחון.

מתברר כי ההחלטות בעניינם של השלושה התקבלו על-סמך עיון בתדפיס ההרשעות הקודמות, בניקוד וברשימת הפסילות. במשך השנים צברו השלושה עשרות עבירות של מהירות מופרזת, רמזור אדום, עקיפות, סטייה מנתיב וחציית קו הפרדה רצוף, ועשרות רבות של נקודות. ואולם, כתבה השופטת, גיליון הרשעות אינו ראיה מספיקה וצריך לנתח אותה. בעניינם של השלושה, למשל, מתברר שלאחר שנפסל רישיונם ב-2006 לשלושה חודשים, לא עברו עבירות חמורות בקצב ובשיעור שהיו קודם לכן.

"המבחן הקובע אינו יכול להיות ספירה בלבד של כמות ההרשעות הקודמת מתוך כוונה להעניש את אותו נהג על עצם ריבוי עבירותיו. המבחן הוא "מופרעותו" של הנהג, כלשון פקודת התעבורה, או הסכנה הצפויה מדרך נהיגתו לשלום המשתמשים בדרך", כתבה השופטת. היא המליצה לרשות הרישוי לשקול לפני הפסילה עוד שני נתונים רלוונטיים: לבחון את העבר התעבורתי של נהג לפי מבחן מדעי, ולבצע אבחון אישי של כל נהג.

"אין חולק כי השלושה, כולם, הם עברייני תנועה שצבו במשך השנים עשרות רבות של עבירות תנועה, ואשר ממשיכים בדרך קלוקלת זו. יחד עם זאת, עד שיינקט סעד דרסטי של הרחקתם מן הכביש, אין לראות בכמות ההרשעות הקודמות חזות הכל, אלא יש לבחון ולהעמיק בבדיקת דפוס נהיגתם, כמפורט לעיל", סיכמה השופטת.