ביה"ד לענייני מים לא יכשיר הכפרים הבדואיים

ביה"ד לענייני מים דחה (יום ב', 11.2.08) דרישה של בדואים מהנגב לחבר את הכפרים הבלתי חוקים למים. בהחלטה כתבו השופטים כי בנייה ללא היתרים ובניגוד לחוק מונעת אפשרות לבקש חיבור למים שמשמעה בפועל "לגליזציה לבניה בלתי חוקית".

מדובר בעתירה שהגישו מספר חמולות בדואיות מכפרים בלתי חוקים בנגב, בהם חמולת אבו-צליח, אלגדיפי, אבו זר ואבו עאיש בדרישה לחבר אותם למים. לטענת באת כוחם של העותרים, עמותת סנגור קהילתי, אי חיבורם למים חמור מבחינה בריאותית תברואתית, גורם לרמת חיים ירודה, להתייבשות, לזיהומים ולסכנת התפרצות מחלות. עוד טענו כי מדובר בהפרת זכויות חוקתיות ופגיעה בעקרונות כבוד האדם ושוויון וכן בהפרת התחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל.

המדינה טענה מנגד כי באזור הנגב מתגוררים בבניה בלתי חוקית כ-50 אלף בדואים וכי אין עילה בדין לחייב אותה לספק מים "לכל מקבץ מגורים ארעי שהוקם באופן בלתי חוקי".

כאמור, בית הדין דחה את הדרישה לחבר את הכפרים למים. בהחלטה כתבו השופטים רון שפירא, גדעון הרמלין ושאול שטרייט כי "בעיית חיבור המים היא בעייה המשנית שנובעת מהנושא העיקרי והוא התיישבות הבדואים בנגב במבנים שהוקמו ללא אישורי בניה". הנושא ראוי לדיון בפורום "שיוכל לדון במכלול הבעיות הנובעות מהתיישבות הבדואים בנגב ולא במסגרת דיון בבית הדין למים הדן בהחלטות הנציב לעניין חיבור ואספקת מים בלבד".

"הזכות לקבלת מים היא זכות בסיסית ויסודית", כתבו השופטים. "חובתה של המדינה לספק לעוררים מים כדי לאפשר את קיומם בכבוד, המשך שמירת ופיתוח עסקיהם החקלאיים, ושמירה על בריאותם". עם זאת, "ככל זכות יסוד, הזכות למים איננה זכות מוחלטת...יש לאזן בין זכותם של העוררים למים לבין האינטרסים הציבוריים של קיום הסדר הציבורי ושמירה על דיני מדינת ישראל. העוררים, בעצם הקמתם של המבנים והישובים הבלתי מוכרים בנגב, ישובים הנבנים ללא היתרי בניה כחוק, משמיטים את הקרקע תחת טענתם. לא ניתן לבנות ללא היתר ובניגוד לחוק ולבקש כי בדרך של חיבור מים תינתן, בפועל, לגליזציה לבניה בלתי חוקית. על כן, לא ניתן להיעתר לכל בקשותיהם מבלי להתחשב באינטרס הציבורי של שמירה על החוק לרבות על המערך התכנוני של הרשויות".

השופטים ציינו כי לקידום הבדואים בנגב פועלת מנהלת ובין היתר עוסקתב"הקמתם של מרכזי מים על-מנת לענות על צרכי האוכלוסיה הבדואית". אך מדובר לדבריהם במענה מוגבל שכן "לא ניתן להקים מרכזי מים בכל נקודת התיישבות בשטחים הנרחבים של הנגב. לאור אופיין המיוחד של התיישבויות הבדואים בנגב, לא ניתן לתת מענה לכל קבוצת מתיישבים. מדובר בפריסה בשטחים גדולים מאוד וישנו קושי מהותי ממשי בהקמת רשת מים שתיתן מענה מתאים לצורת התיישבות שכזו תוך שמירה על איכות ולחץ מים בקווי ההולכה בסטנדרטים הנחוצים לאספקת מים".

לאור ההתיישבות הבלתי מתוכננת ובלתי חוקית של הבדואים החלטת נציב המים לא לחבר אותם למים - סבירה, כתבו השופטים והדגישו כי "ישנו אינטרס ציבורי ברור שלא לעודד התיישבויות בלתי חוקיות נוספות". בנסיבות אלו "לא נפל פגם בהחלטות נציב המים שלא להיעתר לבקשותיהם של העוררים לחיבור למים ישירים במקומות שהתבקשו".