פחות, אבל עוד מריר

אני יודע שבשביל רובכם (אלה שראו), הסופרבול היה לא יותר מסתם עוד אירוע, אבל אצלי היו מעורבים הרבה רגשות. ואחרי שהקבוצה שלי, ניו אינגלנד פטריוטס, שעיצבה עבורי שבע שנים יפות בבוסטון, הפסידה, היום שאחרי הרגיש רע מאוד, כמו דקירה בלב. העובדה שהייתי צריך לעשות ביקור במסעדה אחרי לילה כואב ללא שינה לא הוסיפה למצב הרוח. למי בכלל יש כוח עכשיו לאכול, למי יש תיאבון אחרי הפסד צורב כל כך? לשמחתי, למרות שזה לא היה הזמן הכל-כך נכון, נקלעתי למקום הנכון. לא אשקר ואומר לכם שהחוויה במסעדת מונטיליו בסביון השכיחה את ההפסד, אבל היא המתיקה אותו, תרתי משמע. הקינוחים המנצחים יחד עם ארוחה סימפטית ומשביעה, שירות נעים ואווירה כפרית שקטה נתנו טעם קצת אחר ליום רע.

לא הכרתי את מסעדת מונטיליו, ואם אתם לא גרים ביהוד, קריית אונו והסביבה, סביר להניח שגם אתם לא מכירים. וזה בסדר גמור, כי יש מספיק אנשים שמכירים. כשהגענו ב-5 בערב (מי זה הגענו? נו, מי באמת? הג'מוס ואני, כמובן) המקום היה מלא. אחר כך הוא קצת התרוקן, אבל לירון, בעלת המסעדה, הסבירה לנו שבערב הוא שוב מתמלא, וקצת הצרה על העובדה שהגענו מוקדם מדי. בתוך חדר עם חלל גדול ומעוצב היטב ישב לו מדף ספרים גדול, כשהאורחים יכולים, כמובן, להתכבד בקריאה מהספרייה הפינתית (ולא לשכוח להחזיר).

והאוכל? טוב, טרי, טעים. ממנות הפתיחה, גם הג'מוס וגם אנוכי ממליצים בתוקף לנסות את לחם הטוסקנה (33 שקל), לחם משומן ומתובל עם מבחר גבינות בטעם משובח, את כדורי השושה (24 שקל), שתי קציצות של מחית תפוחי אדמה עם גבינות ואת הקנלוני (28 שקל), שתי רצועות בצק ממולאות עם רוטב פטריות. את טרין החצילים (27 שקל) הג'מוס אהב יותר ואני פחות, ובסך-הכל שנינו הסכמנו על כך שזו הייתה המנה הפחות טובה בין הפתיחים. בצד היו לנו גם שתי כוסות סנגריה חמה, שעשתה לי קולות של הנגאובר מטורף, בעיקר אחרי הלילה הלבן. לא אשכח גם לציין את מרק הירקות שהוגש לי (32 שקל), שהיה מצוין.

המנה העיקרית שבחר הג'מוס הייתה תבשיל הקארי (54 שקל) - אורז בר וירקות מבושלים בחלב קוקוס וקארי עם חצילים. לי אישית קארי לא עושה את זה, אבל הוא מאוד אהב. אני הלכתי על הלזניה האיכותית (56 שקל), שעשויה מחצילים, עגבניות, קלמנטה וגבינת צאן. קינחנו במנת טירמיסו (מעולה, 32 שקל) וגלידת וניל פיסטוק עם אטריות קדאיף (32 שקל, הטירמיסו לוקח בגדול), ולא נשכח לציין שנינו שמקום באמת טוב נמדד על מיץ התפוזים שלו, ובמונטיליו סוחטים לכם במקום, כמו שצריך.

אז אם נחזור לנקודת ההתחלה, באתי עם הרבה סקפטיות ויצאתי עם מנת אופטימיות. האטמוספרה שלא הייתי רגיל לה (תאמינו או לא, מעולם לא ביקרתי בסביון קודם), הארוחה הכפרית הדשנה אך לא מפוצצת והאירוח הלבבי של לירון החביבה - כל אלה הפכו את ההפסד בסופרבול קצת, רק קצת, יותר מתוק. ואל תזלזלו, גם קצת זה משהו.