תאגיד מה שתגיד

לפני הגעתי המתוכננת ל-".The Meat and Wine co" בהרצליה פיתוח, קיבלתי כמה המלצות מיודעי דבר. המסר הפחות או יותר אחיד שהגיע מהם היה "זו מסעדת הבשרים הכשרה הטובה ביותר בארץ". כשיוצאים מנקודת הנחה שכשר זה פחות טוב (ויש בסיס אובייקטיבי להנחה הזו, צ'יזבורגר, למשל, תמיד עדיף לאלה שאינם משגיחים על פני סתם המבורגר), זו אמירה שמעוררת לא מעט ציפייה.

אבל האמת היא שבמידה מסוימת למיט אנד וויין, רשת מסעדות גלובלית שמקורה בדרום אפריקה, נגרם עוול בהצהרה הזו. זאת, משום שעל-פי אותו היגיון - נניח שזו מסעדה כשרה מעולה - היא לא מגיעה לקרסוליהן של מסעדות הבשר הלא כשרות. בפועל, מדובר פשוט באחת ממסעדות הבשר הטובות ביותר בארץ, בלי שום קשר לחותמת המוטבעת על תעודת ההכשר של המקום. השירות לא סתם אדיב, הוא מקצועני וברמה גבוהה, הקהל איכותי במיוחד עם שיק אירופאי ואנגלוסכסי, כמות ואיכות האלכוהול מהפנטות והחוויה, יחד עם תפאורה של מסעדת ציידים מסביב, כמעט מושלמת. כמעט, כי בכל זאת יש קוץ קטן באליה, וזהו גודלן של חלק מהמנות. עם הסתייגות קלה (תלוי עם מי אתם באים וכמה רעבים אתם), ההמלצה שלי היא להקפיד לברר מבעוד מועד האם המנה שהזמנתם תשביע את רעבונכם. המלצרים במקום אדיבים אבל ישירים, סמכו עליהם שיגידו לכם את האמת וייתנו את ההמלצה הראויה.

מצד שני, כשמדובר בג'מוס ובמושך בקולמוס, קרי שני כרסתנים שביום גשום מקווים לשלושה קילו כל אחד על הצלחת, אין אינדיקציה אמיתית, כי אותנו כלום לא ישביע. המלצר שלנו, רועי, קלט את זה מייד (יש לו סוג של חיישנים, אני בטוח) והתחיל להאביס. הקרנבל הקרניבורי נפתח ביין אדום משובח, מרלו מיקבי תניא שבהרי יהודה (204 שקל), טעם מצוין בעוצמה בינונית. בתפריט עוד עשרות סוגי יינות ושמפניות מיקבים הפזורים בכל הארץ וגם בצרפת ובאוסטרליה, במחירים שנעים בין 89 ל-790 שקל לבקבוק.

אחר כך התפנינו לאוכל. פתחנו עם לחם שום (19 שקל) ומנות פתיחה מלבבות במיוחד. אנחנו יכולים להמליץ על פטריות השמפיניון והפורטבלו (34 שקל), המוגשות עם רוטב טריאקי, תרד צעיר ורוטב שום, על קרפצ'יו בקר (42 שקל) עם סלט רוקט, צלפים ומלפפון חמוץ ועל שיפודי חזה עוף בטמפורה (50 שקל), מנה כיפית וגם גדולה. נקניקיות הבורוורס (38 שקל), מנה המוגשת בעוד מסעדות בשרים דרום אפריקניות ומוגשת על גבי סויה מטוגנת (פאפ) היו טעימות, אבל קטנות מדי אפילו ביחס למנת פתיח.

ואז עברנו לעיקריות. על-פי המלצת הבית הלכתי על צלעות הטלה (139 שקל), מנה של צלעות טלה מובחרות שבאה עם אפשרות לתוספת (אני בחרתי טבעות בצל). ראוי לציין, כי תחילה התנגדתי למנה, משום שצלעות הן התעסקות מיותרת לעצלן מגושם שכמותי, אבל לא התחרטתי על ההזמנה. זו הייתה מנה גדולה, יפה, מתובלת היטב במרינדה מתוקה וטעימה עד כלות, שכל ההתעסקות שדרשה הייתה חיתוך בסכין ובמזלג, לא משהו שמלכלך את האצבעות. הג'מוס קיבל את שיפוד הקצבים (98 שקל) - נתחי בקר משובחים במרינדה עם פלפל ובצל. גם זו הייתה מנה מעולה, אבל בניגוד לצלעות, לא גדולה, בוודאי לא למימדים שלנו, ומכאן המלצת הפתיחה - תעריכו את יכולת האכילה שלכם ושאלו את המלצר כמה היא משביעה. קינחנו עם שוסים רציניים. האחד, פרופיטרול (39 שקל), מנה שלא צריך להציג, פחזניות ממולאות בגלידה ברוטב שוקולד, והשני שהיה בגדר מנת היום (39 שקל), שלוש יחידות של בצק פילו ממולא בשוקולד, כשמעל כל אחת נחה לה יחידת שוקולד מריר. זו הייתה מנה עם עוצמה שלא תתואר, גם היא על-פי המלצת רועי, המלצר המופלא שלנו.

על-פי האיכות ורמות המחירים, כבר הבנתם בוודאי ש"מיט אנד וויין" היא לא מסעדה זולה, כך שאינה בנויה, לרוב האוכלוסיה לפחות, ליציאת יומיום. אבל אם ההורים חוגגים יום נישואין, לחברה יש יום הולדת או שהחבר הטוב שלכם חזר מהודו, זו צריכה להיות אחת הבחירות הראשונות שלכם לפינוקים. כשר, כשר, אבל מסוג אחר.