"שכונה שלמה - בת ערובה בידי העיריה"

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ד"ר מיכל אגמון-גונן קיבלה את ערעורו של מוסא דכה מיפו על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מ-21.12.03 שדחה את בקשתו לעכב צו הריסה נגד מבנה שבנה בשכונת פרדס-דכה. הבקשה נדחתה מהטעם שאין תוכנית במקום המאפשרת דיון בבקשה להיתר בנייה. השופטת מתחה ביקורת חריפה על העיריה וקבעה כי היא שפגעה בשלטון החוק, למרות שדכה בנה בלא היתר.

דכה הגיש תחילה בקשה לבית משפט לעניינים מקומיים לדחות את מועד ביצוע צו ההריסה עד לדיון בוועדת הערר. אבל הדיון בוועדת הערר היה אמור להתקיים כמה ימים לאחר המועד שנקבע לביצוע צו ההריסה. בקשתו נדחתה. בתוך כך קבעה הוועדה כי זה יותר מעשר שנים האזור נמצא בהכנת תוכנית בינוי פיצוי. לפיכך, תיקן דכה את ערעורו וביקש, באמצעות עו"ד שי רוסינסקי, לדחות את ביצוע צו ההריסה למועד סביר לאחר שניתן יהיה להגיש בקשה להיתר לדיון בוועדות התכנון.

בפסק הדין שקיבל את הערעור קבעה השופטת כי מועד ביצוע צו ההריסה יהיה שנה לאחר המועד שבו יאפשרו לדכה להגיש את הבקשה להיתר בנייה או לאחר החלטה בבקשה להיתר בנייה לגופה לפי המאוחר. השופטת הבהירה כי "דיון לגופה של הבקשה משמעו דיון על-פי תוכנית מאושרת החלה על החלקה שבה בנה דכה ולא לאור טיוטות כאלה או אחרות".

מפסק הדין עולה כי במהלך עשר שנות הכנת תוכנית בינוי-פינוי בשכונת פרדס דכה אין עיריית תל אביב דנה בבקשות להיתרי בנייה מחשש שמא לא יתאמו ההיתרים את התוכנית העתידית. לפיכך, תושבי פרדס דכה, ובהם מוסא דכה, אינם יכולים לנצל את רכושם כדין.

בתקופה זו בנה דכה מבנה למגורי משפחתו על גג בית הוריו. העיריה הוציאה נגד המבנה צו הריסה מינהלי, והגישה נגד דכה כתב אישום על בנייה בלא היתר. במסגרת עסקת טיעון, סוכם כי מועד ביצוע צו ההריסה יידחה לשנתיים. אבל גם לאחר שנתיים, ולמעשה עד היום לא ניתן להגיש בקשה להיתר. שכא ביקש כי מועד ביצוע צו ההריסה ידחה עד לאחר שניתן יהיה להגיש בקשה להיתר בנייה ולדון בו לגופו.

בפסק הדין קבעה השופטת אגמון-גונן כי רשות התכנון מקומית אינה רשאית להוציא צווי הריסה מינהליים, להגיש כתבי אישום, ולבצע גזרי דין של הריסה, שמועד ביצועם נדחה בהסכמתה כדי לאפשר לנאשמים להסדיר את ההיתר, כאשר באותה עת, מכוח הליכי תכנון, מוקפא המצב התכנוני ולא ניתן להגיש בקשה כלשהי להיתר בניה, וזאת במשך למעלה מעשר שנים.

השופטת כתבה כי "חוסר האפשרות להגיש בקשה להיתר בנייה במשך זמן כה רב פוגע קשות בזכות הקניין של דכה".

זכויות למשפט הוגן ולקניין

עוד קבעה כי "עיריית תל אביב אינה רשאית לשוב ולטעון על החשיבות בקיום הליכי תכנון ובנייה תקינים, והוצאת היתר קודם לבנייה, מקום שבמשך שנים, היא אינה מאפשרת, במתחם פרדס דכה, לפעול כאמור, שכן במהלך למעלה מעשר שנים לא ניתן כלל להגיש בקשה להיתר בנייה".

השופטת הזכירה גם את עסקת הטיעון שנחתמה עם מוסא דכה. "במצב דברים זה זכותו של המערער למשפט הוגן וזכותו הקניינית מחייבות לפרש את הסדר הטיעון כך שצו ההריסה לא יבוצע לפחות עד שנה מהיום שבו ניתן יהיה להגיש את הבקשה להיתר בנייה. התביעה קיבלה את הודאת המערער וחסכה את הצורך בניהול הליך, ובהתמודדות עם הבעייתיות שבכתב אישום בגין בנייה ללא היתר מקום שבו לא ניתן לבקש היתר במשך תקופה כה ארוכה. יש לזכור כי ההליך הפלילי התנהל בסוף דצמבר 2003 כאשר למעשה היום אנו יודעים כי כבר משנת 1996 לא ניתן היה להגיש בקשה להיתר, והבניה בוצעה בסוף שנת 2001. ספק בעיני אם לולא הודאתו היה המערער מורשע במצב דברים זה. עם זאת, הסיבה להודאה ברורה היא, במקום לנהל הליך שתוצאותיו אינן ברורות, העדיף המערער להודות ולפעול להכשרת הבנייה. דחיית הערעור וביצוע צו ההריסה כיום משמעה ביטול הסדר הטיעון לאחר שהמערער הודה והורשע. איש לא העלה בדעתו שגם בסוף שנת 2006 ולמעשה עד עצם היום הזה, למעלה מעשר שנים לא ניתן יהיה אף להגיש בקשות להיתר".

השופטת גם דחתה את טענת העיריה כי שלטון החוק מחייב להגיש בקשה להיתר בניה לפני הבנייה, וכן מחייב שלטון החוק כי אם הוצא צו הריסה מינהלי יש לבצעו בהקדם. השופטת ציינה כי שלטון החוק גם מחייב שלא יענישו אדם, אלא אם היה יכול לפעול באופן חוקי ובחר שלא לעשות כן.

"במקרה זה רשות התכנון עצמה, עיריית תל אביב, מחזיקה שכונה שלמה כבני ערובה ואינה מסיימת את הכנת התוכנית או לחילופין, מכינה תוכנית חילופית או חוזרת לתוכנית הקיימת. במצב דברים זה שלטון החוק נפגע דווקא מפעולותיה, או יותר נכון, חוסר העשייה של המשיבה".