האם הממשלה התחייבה לחסום את התביעות?

בית המשפט השלום בתל אביב התיר (יום ג', 29.1.08) לאזרחית ישראלית להגיש תביעה נגד חברת ביטוח גרמנית שביטחה את אביה לפני השואה. זאת בניגוד להתחייבות ממשלת ישראל למנוע תביעות כאלו בישראל. בהחלטה, כתבה השופטת זהבה אגי כי תוקפה המשפטי של התחייבות הממשלה אינו ברור ולכן אין זה ראוי לנעול את שערי בית המשפט בישראל בפני התובעת.

האבא קנה פוליסה לפני השואה

מדובר בתביעה שהגישה אילנה שמיר, בתו של רחמים רמי ברכה ז"ל. ברכה, אזרח בולגריה רכש לפני השואה ביטוח חיים מחברת RAS, חברה-בת של חברת ביטוח גרמנית אליאנז. כיום יושבת החברה באיטליה. כשנודע לשמיר כי ניתן לתבוע פוליסות מתקופת השואה ביקשה לאתר את הפוליסה. הפוליסה לא אותרה, אך החברה הכירה בקיומה ואף הציעה לה תשלום "לפנים משורת הדין" בסך של 6,000 דולרים. שמיר סירבה בטענה כי מדובר בסכום ביטוח של 1.6 מיליון דולרים. בעקבות בקשתה של שמיר, התיר לה בית המשפט "להמציא את כתב התביעה נגד החברה לכתובתה באיטליה". מדובר בתביעה על סכום של 500 אלף דולרים.

החברה דרשה באמצעות בא כוחה עוה"ד ר' לויתן לבטל את ההיתר לתביעה בארץ בין היתר בטענה כי מדובר "בפורום בלתי נאות". לטענת החברה, "מירב הזיקות מפנה לפורום הזר: מבחינת המקום האירוע - מוקד האירועים נשוא התביעה היא בבולגריה, כאשר הגוף שהוציא את הפוליסה פעל בבולגריה, מכוח הדין הבולגרי, אובדן הפוליסה נגרם לתובעת בבולגריה". עוד טענה החברה כי שמיר אינה יכולה להגיש תביעה בישראל מאחר שההסדר המאפשר תביעות של קורבנות השואה ויורשיהם מבוסס על הצהרה משותפת הכוללת התחייבות ישראלית "לשקט שיפוטי, וכי לא תוגשנה תביעות בישראל".

הסדר התביעות - שקט שיפוטי

הטענה מבוססת על מזכר הבנה משנת 1998 שעליו חתמו שש חברות ביטוח אירופאיות כולל אליאנז. במזכר הוסכם על תהליך שעל פיו יוסדרו תביעות קורבנות שואה ויורשיהם בהתייחס לפוליסות ביטוח שהוצאו לפני המלחמה. "במסגרת ההסדר הוקמה הנציבות הבינלאומית לתביעות ביטוח על תקופת השואה לטיפול בתביעות השונות". כמו כן ממשלת גרמניה ארה"ב הסכימו על הקמת "הקרן הגרמנית לזכרון אחריות ועתיד".

להצהרה על הקמת הקרן היו שותפות גרמניה, ארה"ב, מדינות מזרח ומרכז אירופה, ומדינת ישראל. הקרן הוקמה באמצעות חוק שחוקק בבונדסטאג הגרמני בשנת 2000 ובו נקבע כי "תביעות נגד חברות ביטוח גרמניות יטופלו באמצעות הנציבות". עוד נחתם הסכם בין הנציבות לבין הקרן ואיגוד חברות הביטוח בגרמניה על הליך תביעות נגד פוליסות מתקופת השואה. במסגרת ההסכם מצויה הצהרה עליה חתומה גם ממשלת ישראל שהתחייבה "לנקוט בכל האמצעים המשפטיים הדרושים על-מנת להשיג 'שקט שיפוטי' ולמנוע הגשת תביעות במדינת ישראל נגד חברות ביטוח גרמניות".

בא כוחה של שמיר, עו"ד נשיץ, טען כי יש לדחות את טענות החברה הגרמנית על "פורום לא נאות" שכן מדובר ב"חברת ביטוח גדולה בעל אופי מסחרי בינלאומי. חברה המבקשת לעמוד בקשרים מסחריים עם גורמים עמן היא מבקשת לסחור חייבת להשלים עם האפשרות שתתבע לדין באחת מן הארצות הללו". עוד נטען כי שמיר הינה "אישה מבוגרת שמצבה הבריאותי אינו שפיר ואין לה אמצעים כלכליים לתבוע מחוץ לתחומי המדינה ורק בית המשפט בישראל יכול לתת לה את הדין אותו היא מבקשת באופן ראוי וצודק".

שינויים בעידן הגלובאלי

כאמור, דרישתה של החברה נדחתה ובית המשפט הותיר על-כנו את ההיתר שקיבלה שמיר לתבוע את החברה בארץ. בהחלטה, כתבה השופטת זהבה אגי כי משקלם של "שיקולי הנוחות" בקביעת "הפורום הנאות", הולך ופוחת. שיקולי הנוחות מתייחסים לדבריה ל"אפשרות הגישה של הצדדים למקורות הראיות, אפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, בהוצאות הכרוכות בהבאת עדים לבית המשפט, באפשרות לראות את מקום ההתרחשות ובקושי לאכוף את פסק הדין שיינתן".

בעידן הגלובאלי, כתבה השופטת, הולך ופוחת משקלם של שיקולים אלו "במיוחד יש ליתן משקל זעום לטענה המועלית על-ידי גופים כלכליים מסחריים ששטחי פעולתם חוצים גבולות ויבשות". במקרה זה של שמיר, "שיקולי הנוחות דווקא פועלים לטובתה, בגילה ובמצבה שלא תזקק לכתת רגליה במדינות חוץ לתבוע את זכויותיה".

השופטת התייחסה גם להסדר שאיפשר לקורבנות שואה ושאריהם להגיש תביעות נגד חברות ביטוח גרמניות על-פי פוליסות שהוצאו בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה, וכתבה כי מדובר בהסדר שנועד "להטיב עימם ולא להקשות עליהם על-ידי חיובם להתדיין בארצות חוץ. רובם של הנהנים מן ההסדר מטבע הדברים אנשי קשישים שהצפייה הסבירה הינה דווקא לאפשר להם לתבוע זכויותיהם בפורום הנוח להם - במקום מושבם".

הצהרה שתוקפה לא ברור

השופטת הוסיפה כי אין זה ראוי "על יסוד קיומה של ההצהרה אליה אומנם הצטרפה ממשלת ישראל אך תוקפה המשפטי אינו ברור בשלב מקדמי זה של הדיון, לנעול את שערי בית המשפט בישראל בפני בעל דין קיים". יתירה מכך, "למשפט במדינת ישראל יש ענין בתביעה דווקא לאור קיומם הפוטנציאלי של נהנים נוספים מן ההסדר המתגוררים בארץ, ומן הראוי יהיה לבחון את השאלות המשפטיות שהתעוררו במסגרת הבקשה לביטול היתר ההמצאה בתביעה גופא".

כאמור, בקשת חברת RAS לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום שיפוט נדחתה.