עונשי מאסר למעבירי כספים לחמאס

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עונשי מאסר על מחמד פראח, בן 50, ומחמד קסראוי, בן 28, שהורשעו על-פי הודאתם בהעברת כספים מארגונים איסלמיים בחו"ל לחמאס. השופטים יעקב צבן, נועם סולברג וגילה כנפי-שטיינמץ הטילו על פראח שנתיים וחצי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי, ועל קסראוי שנתיים מאסר בפועל וחצי שנה על תנאי. סכומי הכסף שנתפסו אצלם הוחרמו.

השניים הועמדו לדין עם שני אחרים, עפיף עבדין ואחמד קורד, שמשפטם הסתיים ואף הם נענשו במאסר. עבדין נידון ל-20 חודשי מאסר בפועל וקורד ל-13 חודשי מאסר.

ארבעה היו פעילים באגודת "ועדת הצדקה בא-רם ודחיית אל-בריד". פראח היה חבר בוועדה משנת 1990 ויושב-ראש שלה ממאי 2004 וקסראוי שימש עוזר מנהלי בוועדה החל מ-2004.

הוועדה קיבלה כספים מ"קואליציית הצדקה", שהיא ארגון גג של עשרות ארגונים איסלמיים בעולם שנוסד בשנת 2001 בסעודיה, בין השאר כדי לגייס כספים לחמאס. על-פי הכרזת שר הביטחון משנת 2002, אופוזיציה זו היא התאחדות בלתי מותרת. הוועדה שימשה צינור להעברת כספים מן האופוזיציה לפעילי החמאס.

פראח הודה כי קיבל כספים מקואליציית הצדקה ומגופים הפועלים מטעמה באירופה ובארצות ערב. מ-1999 היה מעורב בקבלת סכום כולל של כשבעה מיליון שקל, ובכלל זה סכום של 3.5 מיליון שקל שקיבלה הוועדה מ-2004. לצורך קבלת הכספים עמדו פראח והוועדה בקשר רצוף עם פעילי האופוזיציה ומוסדותיה וקיימו שיחות טלפון ותקשורת בדואר אלקטרוני. פראח אף נסע לסעודיה ב-2006 לפגישות עם נציגי האופוזיציה.

הכשרת הלבבות

באוקטובר 2005 הכריז שר הביטחון על כמה מוסדות של החמאס כארגונים בלתי-חוקיים, וזמן קצר קודם לכן הורה מפכ"ל המשטרה על סגירת משרדיהם. עקב כך, נוצר קושי להעביר את הכספים מהאופוזיציה למוסדות שנסגרו. זמן מה לאחר מכן, קיבלה הוועדה 50,000 דינר מהאופוזיציה, פראח, לאחר שהתייעץ עם חברי הוועדה, העביר 35,000 דינר לפעילי המוסדות שנסגרו. עקב העברת כספים זו, פנה נציג קואליציית הצדקה לקסראוי וביקש ממנו כי הוועדה תמצא דרך להעברת כספי האופוזיציה לפעילי חמאס בירושלים בלא להותיר עקבות. לאחר התייעצות עם פראח, סיכם קסראווי עם נציג האופוזיציה כי הכספים יועברו דרך ירדן ומשם באמצעות חלפנים במזומן לוועדה, ודרכה לפעילי חמאס בירושלים. בהתאם להסכמה זו, העבירה הוועדה בשנים 2007-2006 כ-900,000 שקל. השניים ידעו כי הם מסייעים בהעברת כספי טרור לפעילים בארגון טרור.

התביעה טענה כי השניים השתתפו בקבלת כספים ובחלוקתם לקידום מטרות החמאס. הכסף אומנם שימש בחלקו לתמיכה במשפחות נזקקות ולצרכים הומניטריים, אך המשפחות הנזקקות היו מודעות אף הן למקור הכסף. חלוקת הכספים מטרתה להכשיר את הלבבות, ליצור תלות בארגון הטרור, ולשמש מנוף לגיוס תמיכה. השניים היו אומנם מעורבים בעשיית חסד, אולם זו נגועה באי חוקיות. מדובר בחלוקת כסף של ארגון אסור, ובשנה וחצי האחרונות חלוקה המהווה תמיכה ישירה בארגון החמאס, שכן סכומי הכסף הועברו על-ידי הוועדה למשפחות כתחליף למוסדות חמאס שנסגרו, ובכך היה סיוע ישיר לארגון הטרור ולפעיליו בירושלים.

פניו האזרחיים של הטרור

בגזר הדין הדגישו השופטים כי מדובר בעבירות משמעותיות. "ההתמודדות עם הטרור וארגוני הטרור אינה מתמצה רק "בשדה הקרב" ויש לה גם פנים אזרחיים, שכן ארגוני הטרור עושים מאמצים ממושכים לבסס עצמם כגורם עממי התומך בנזקקים כדי ליצור תלות ובכך להגביר את התמיכה בהם ואת היכולת לגייס פעילים ולהרבות אנשים וכוח", כתבו השופטים.

"כספים שונים המגיעים דרך אגודות צדקה יכולים לשמש ומשמשים בפועל כ"דלק" המניע ודוחף קדימה פעילות אזרחית רגילה אשר סופה יכול להיות גם פעילות טרור. מכאן הצורך לאתר כספים אלה המגיעים לעיתים בדרכי עקלתון ובאופן מוסווה, שכן אלו כספים המיועדים בסופו של דבר לסייע לארגוני הטרור, ומכאן גם הצורך והחובה להרתיע מפני פעילות בתחומים אלה. הנאשמים שלפנינו אינם אנשים תמימים, הם היו מודעים למקור ממנו הגיעו הכספים ולא פחות מכך מודעים להעברת הכספים שנעשתה בתקופה האחרונה מן האופוזיציה לפעילי חמאס כתחליף למוסדות החמאס שנסגרו. הנאשמים יצרו וקיימו קשר עם גורם מממן סעודי, דבר המדגיש את החומרה הנוספת אשר בפעילותם", כתבו השופטים.

עם זאת, הביא השופטים בחשבון את עברם הנקי של השניים, את הרקע האישי והמשפחתי הנורמטיבי שלהם ואת הבנתם הבסיסית כי הם פועלים במסגרת ארגון צדקה, וכן את הודאתם באשמה, נטילת האחריות והחיסכון בזמן.