גומר מהצלחת

תהליך האמריקניזציה שעובר על מדינת ישראל בעשור האחרון הביא עמו הרבה מנהגים, טובים ורעים, מארצו של הדוד סם. בתחום הקולינארי, מקומות רבים מכוונים גבוה, למרכז הוואספיות האמריקנית. כל ביסטרו בשרי מעוניין להפוך ל"פיטר לוגאר" הברוקלינאית, השאיפה של כל בר אירי היא להיות מוזכר בנשימה אחת עם הברים של בוסטון ובתי הקפה שואפים להפוך למקומות הבילוי שעל הטיילת של מיאמי ביץ'. בוסטון, מיאמי, ניו-יורק, אין ישראלי שלא היה ושלא מכיר.

ביקור ב"הוטרס", שהסניף הראשון שלה בישראל נפתח לא מכבר בנתניה, הוא חוויה מסוג קצת אחר. כאן כבר לא מדובר במיינסטרים, אלא בירידה לשולי התרבות האמריקנית - הדיינרים של המיד-ווסט, בחורות בלבוש נועז שמגישות אוכל ורוקדות במהלך הערב, מסכי פלזמה שמשדרים פוטבול (ועוד מעט נגיע גם לזה) כמו בכל בר ספורט המכבד את עצמו, אוכל הארד קור מהמטבח האמריקני - כל אלה אינם מוכרים לישראלי הממוצע, זה שאת הטיול שלו בארה"ב ערך בערים הגדולות, אבל שכח שאמריקה האמיתית נמצאת בצידי הדרכים ועל כביש 66 שבין שיקגו ללוס אנג'לס. עבור אחד כמוני, שחי במדינה שבע שנים, שהתמסר לתרבות, שהתמכר לפוטבול ולבייסבול, שאוהב את הנגיעה השוביניסטית במקום שכזה ושמכור לאוכל האמריקני ספוג השמן (בואו נהיה כנים - לא כל אחד יכול), מדובר בסוג של קתרזיס, בידיעה שוואלה - העובדה שלפני שלוש שנים בחרתי להתנתק מארה"ב, לא אומרת שארה"ב התנתקה ממני.

הרעיון המרכזי של הוטרס, שהוקמה לפני יותר משני עשורים והפכה בן ליל לפייבוריטית של אל באנדי, הוא שמלצריות בעלות חזה ענק יגישו אוכל עממי במכנסיים קצרים וצמודים. סקסיסטי? כן, אבל מאוד קולע. אז כאן המקום להודות - למרבית הישראליות אין את החזה שהיה עומד בדרישות של סניף הוטרס באלבמה או בניו מקסיקו, אבל מבחינת הארוחה והחוויה עצמה - תעתיק, אחד לאחד. ראשית, בהוטרס יש מוצרלה סטיקס (28 שקל), חמישה מקלוני גבינה מצופים בפירורים לחם ומוגשים ברוטב מארינרה, שיא האמריקניות ומשהו שלא מוגש באף מקום אחר, למיטב ידיעתי. את הקסאדיה (34 שקל), שתי טורטיות שגבינה מפרידה ביניהן, דווקא מצאתי במספר מקומות, וכנ"ל גם את הפילי צ'יז סטייק (38 שקל) - סנדביץ' עם רצועות סטייק, פטריות, פלפל, בצל וגבינה מותכת, ואת הצ'יקן סטייק (38 שקל), שמתבסס על אותו עיקרון. אבל זה באמת הכי דומה למקור וטעים באותה מידה. חוץ מזה, הג'מוס (איך אפשר לשכוח את ידידי הג'מוס שמלווה אותי לכל מקום?) הזמין גם עשרים יחידות של באפלו ווינגס (56 שקל), כנפי עוף ברוטב חמוץ מתוק, מנה עצומה שכל כולה צועקת "אני מאפ סטייט ניו-יורק, וכל כך קר שם עכשיו, שאני פשוט אחמם לכם את המוח ואת הלב". במקום אפשר למצוא, כמובן, גם המבורגרים, שרימפס, קלמארי, אנטרקוט, פילה דג וקינוחים שונים (אנחנו לקחנו פאי תפוחים ופאדג' שוקולד, 30 שקל המנה), הכל-הכל ממיטב המטבח האמריקני.

ואת כל זה אני מספר לכם כקדימון לאירוע החשוב באמת. בין ראשון לשני, 3-4 בפברואר, ייערך באריזונה משחק הסופרבול, אחד מאירועי הספורט הנצפים ביותר בעולם מדי שנה. סופרבול הוא אירוע שגם מי שלא אוהב פוטבול אמריקני רואה ומתוודע אל עוצמתו. כאחד שמאוד אוהב את המשחק, וגם מסקר אותו באופן קבוע, אני ממליץ לראות, ואם אתם עושים זאת, רצוי מאוד במקום שיספק לכם את האווירה המתאימה. מסכי הפלזמה, האוכל, המלצריות הקופצניות בלבוש המינימלי וכל המולקולות שבאוויר לא משאירים מקום לספק - ההוטרס הוא המקום לעשות את זה. מדיווחים שהגיעו לאוזניי המקום מוזמן בסופרבול הקרוב, אבל עדיין ייתכן שנותרו מקומות. עצה לי אליכם: התקשרו ובדקו, כי פשוט חבל לפספס חוויה כזו.